RSS

תגית: אורז

פיטוסטרולים זה טעים, או: מדריך הקטניות ב'

היי חברים, בהמשך לשיחתנו הקודמת, הפעם נדבר על מה לעשות עם כל הקטניות האלה. ובכן, כפי שסיכמנו קודם, מרגע שיש פריזר מצויד בשעועיות וחומוס קפואים ומזווה עם סוגים קלילים יותר של קטניות כמו עדשים בכל-מיני צבעים, הרבה יותר פשוט לצרוך קטניות על בסיס יומיומי. להלן מספר רעיונות למה לעשות עם הקטניות שלכם. בחודשיים האחרונים צברתי ממש הרבה נסיון בבישול עם קטניות רק כדי שאוכל לשתף אתכם בו (טוב, וגם כדי שהכולסטרול שלי ירד אבל זה בקטנה).

אני משתפת בעיקר במתכונים הפחות מובנים מאליהם ורק באלה שיצאו ממש ממש טעימים, כאלה שאחזור אליהם שוב ושוב. הרעיונות שאני מציעה לא נכתבים בצורת מתכונים כי ברוב המקרים לא בישלתי אותם ככאלה, אלא מערימה של מרכיבים ותיבול מסויים, והם יצאו טעימים כנראה גם אם הכמויות לא ממש מדוייקות. על כל פנים, אדייק ככל האפשר ואם יש בעיה או קושיה אני כאן כדי לעזור בתגובות, בקרוב גם אפתח ל"סוכר" דף פייסבוק (ברגע שאבין איך עושים את זה) ואז בכלל יהיה לכם כיף. אם כך, חילקתי את הקטניות לקטגוריות, ובכל אחד אציע לכם מתכון זריז יותר שאפשר להנדס בדקות ספורות ולקחת לעבודה ומתכון מושקע יותר, לארוחה של ממש. יאללה לטס גו (לא מאמינה שאין בשומקום ברשת אפשרות לשמוע את "יאללה לטס גו" של בתרי זוזי! מה זה אומר עלינו כאומה?! איזה קטע ששבוע אחרי שכתבתי את הפוסט צדיק בסדום העלה את זה!).

שעועית:
אפשר להחליף בין סוגי השעועית ברוב המתכונים אבל לקחת בחשבון שיש שעועיות דומיננטיות יותר, כמו השחורה והאדומה, ועדינות יותר, והתיבול בהתאם.שימו לב שהשעועית הלבנה קרמית יותר (והענקיות ממש טעימות, תודה למ' שהאירה את עיני!).
משהו לקחת לעבודה: הכי קל בעולם כשיש לכם שעועית מבושלת. פשוט נערבב אותה עם עשב תיבול כלשהו, נגיד, פטרוזיליה/כוסברה/נענע/בצל ירוק/עירית ועגבניה, מלח, שמן זית וחומץ יין אדום. היא אוהבת ריענון לפני האוכל אז יהיה נחמד אם יש לכם בעבודה מלח.
ארוחה: מתוך ספר בישול מעולה שגיליתי לאחרונה, The Complete Italian Vegetarian Cookbook. מתכון פשוט וטעים מאוד לשעועית עם ברוקולי וצ'ילי שניסיתי כבר כמה פעמים. נרתיח בסיר מים ונוסיף מלח (דרגת המליחות של המים צריכה להזכיר מי ים). נרתיח שוב ונוסיף פרחי ברוקולי, נבשל כמה דקות, נסנן ונשטוף במים קרים לעצירת הבישול. כעת נחמם במחבת גדולה שמן זית הרבה שום קצוץ. כשהשום מתחיל להעלות ריח נוסיף צ'ילי קצוץ (במתכון משתמשים ביבש, גם טרי יהיה מצויין) ואז נוסיף את הברוקולי, נערבב כך שיצופה בשמן, בשום ובצ'ילי, נוסיף שעועית מבושלת ומלח ונערבב כמה דקות, עד שהכול חם וספוג בשום ובצ'ילי. מצויין גם חם וגם בטמפרטורת החדר, כך שאפשר לקחת לעבודה את השאריות למחרת, עם ריענון של מלח ושמן זית.
חומוס:
משהו לקחת לעבודה: כמו עם שעועית, קל ופשוט. נערבב עם פטה/בולגרית, שמן זית, מלח ופפריקה מעושנת.
ארוחה: בגלל שאני ממש אוהבת חומוס, קבלו אפילו שני מתכוני ארוחת חומוס. הראשון הוא נזיד חומוס ובורגול עם לימון פרסי. נתחיל בלקרמל בצל: נחצה בצל ונפרוס דק, נניח את הבצל עם שמן זית בסיר גדול ונאדה לאט, בלי לחץ, אם הוא מקבל צבע לפני שהתרכך ממש- ננמיך את האש, אפשר גם להוסיף כמה טיפות מים, עד שהוא רך ושחום ומתוק. בשלב הזה נוסיף תבלינים: זרעי כוסברה, זרעי כמון וזרעי חרדל. נאדה ונוסיף לימונים פרסיים מעוכים- פשוט נניח לימון פרסי על קרש חיתוך וניתן לו מעיכה עם הצד של סכין גדולה. כמה שנשים יותר- הטעם יהיה יותר מורגש, אז תחליטו לפי טעמכם. אחרי שיעלה ריח מכל התבלינים על הבצל- נוסיף חצי כפית-כפית של פלפל-צ'ומה טובה ונערבב, ואז נוסיף בורגול עבה שטוף, ציר (שברור שיש לכם כעת בפריזר, משלמדתם כמה זה קל, לא?) בכמות שתכסה ויותר- ולבשל (כן, אם אין לכם ציר אפשר להשתמש במים, אבל הציר משדרג מאוד מאוד). הבישול לוקח בערך רבע שעה-עשרים דקות, תלוי אם אתם אוהבים את הבורגול שלכם נגיס או רך לגמרי. בערך חמש דקות לפני שמוכן- נוסיף חומוס מבושל ומופשר כף או שתיים של רכז רימונים וניתן לכבודה לספוג טעמים לעוד חמש דקות. נכבה את האש ונוסיף פטרוזיליה/כוסברה, לימון, מלח ושמן זית, נטעם ונתקן תיבול אם צריך. יאמי.
ולמתכון החומוס השני (יצא לי בהתחלה "חומוד", זה כי חומוס הוא חמוד, כמובן, מעבר להיותו מטמטם): חומוס איטלקי עם בצל מקורמל ועלים ירוקים, עוד מתכון מהספר הצמחוני האיטלקי שהזכרתי לעיל (וזכה לתמונה שתראו ממש בקרוב- ההתרגשות!). במקור, העלים הירוקים במתכון הם רדיקיו. מאחר ולא תמצאו פה רדיקיו תחת כל עץ רענן הפשלתי שרווליי וניסיתי כמה אופציות. כולן יצאו טעימות מאוד. לפיכך, מה שאתם צריכים זה פשוט עלים ירוקים ולהתאים את זמן הבישול לכמות המים או המרירות שבהם. ניסיתי עם עלי חרדל ועם רוקט, זה יצא מצויין גם עם תרד ומנגולד, וזה ממש ממש טעים בכל מקרה.
גם כאן מתחילים בקירמול ארוך של הבצל כמתואר לעיל במתכון החומוס והבורגול, אבל כאן, כשהבצל זהוב ורך, נוסיף לו בערך כף של סוכר חום. זה הופך את הבצל ליותר מתוק ונותן קונטרה מעולה למרירות העלים הירוקים ולאגוזיות של החומוס. נערבב בכף עץ לעוד שתי דקות עד שהסוכר והבצל חד-המה, נוסיף חופן זרשק- במקור יש צימוקים בהירים אבל אני די נגד צימוקים באוכל המלוח שלי וזרשק עושה עבודה מצויינת בלהיות יותר חמוץ ממתוק. אם אין לכם שוק לווינסקי או פרסי מחמד באזור מגוריכם, אתם מוזמנים להמיר בצימוקים או פשוט להשמיט. זה טעים בכל מקרה, אל חשש. נערבב את הזרשק עם הבצל ונוסיף את העלים הירוקים שקרענו לפיסות גדולות מבעוד מועד. עכשיו, אם השתמשנו בעלי חרדל, לוקח בערך עשר דקות בישול עד שהמרירות יוצאת מהם. לרוקט, חובזה, תרד ומנגולד (בלי העורקים הלבנים בבקשה) ייקח כשלוש-ארבע דקות, ויש לי הרגשה שקייל גם ידרוש יותר לכיוון העשר. אפשר פשוט לטעום ולהחליט.
כשהעלים הירוקים רכים נוסיף את החומוס שהפשרנו. אם אנחנו ילדים טובים והקפאנו את החומוס עם קצת מהנוזלים שבו הוא התבשל, נוסיף גם כמה כפות מהנוזלים האלה שיהפכו לרוטב טעים (אם לא- כמה כפות מים גם יעבדו). נוסיף מלח ונבשל כמה דקות עד שהכול ספוג בטעמים מתוקים-מרירים-חמוצים-אגוזיים-טעימים, נוסיף טיפ'לה שמן זית מעל הכול, ונתכונן לאחד הדברים היותר טעימים שהוצאנו תחת ידינו.
עדשים כתומות:
משהו לקחת לעבודה: אין מה לקחת לעבודה, זה מעיך.
ארוחה:  עדשים כתומות זו יופי של קטניה כשרוצים קטניה קלילה יחסית, כזו שלא דורשת יותר מדי בישול ועיכול. אין לי הרבה יותר מדי מה לחדש בנושא העדשים כתומות, אבל הנה כמה רעיונות שאפשר לארגן יחסית מהר. בשני המקרים אפשר להוסיף יותר נוזלים ולקבל מרק, או פחות נוזלים ולקבל נזיד (כאן מנעתי מכם בדיחת "או עוד פחות נוזלים ולקבל סיר שרוף", אין בעד מה).
אם כך, עדשים כתומות בכיוון ההודי: נאדה בצל עד שהוא מתחיל להתרכך ונוסיף קארי (באבקה, של פרג מומלצת, זה מה שיש לי בבית ועם אלה שמשתמשים המון בקארי ויש להם משחה הסליחה), כורכום, זרעי כמון וזרעי חרדל. במקביל נבשל פרחי כרובית כמה דקות במי מלח רותחים, נסנן ונשטוף לעצירת הבישול. נוסיף לבצל עדשים שטופות וציר (ראו לעיל), נבשל עשר דקות, נוסיף כרובית ונבשל עוד כמה דקות עד שהעדשים רכות. נוסיף הרבה מיץ לימון וכוסברה. אפשר לשדרג עם פרוסות שום מטוגנות במעט מעט שמן להזהבה (להיזהר לא לשרוף)
עדשים כתומות בכיון הכתום: נאדה פרוסות בצל, נוסיף קוביות גדולות של גזר, תפוח אדמה ובטטה, נאדה עד שהירקות קצת מזהיבים ומתחילים להתרכך, נוסיף עדשים וציר, וכשהעדשים רכות נוסיף מלח ושמן זית. אפשר לשחק עם המתכון הזה ולעשות אינספור וריאציות על הירקות שמשתמשים בהם. זה מעולה עם כל השורשים (שורש סלרי, שורש פטרוזיליה, ארטישוק ירושלמי), פשוט, מהיר וטעים.
עדשים שחורות:
אהובות לבי. הן קטנות וטעימות מאוד, מעולות לסלטים מאחר והן שומרות על צורתן ואידיאליות לקחת לעבודה. מקבלות באהבה תיבול חזק.
משהו לקחת לעבודה: נבשל את העדשים בהרבה מים או ציר עם עלה דפנה לכ-20 דקות, הן צריכות להיות רכות אבל עדיין נגיסות. נסנן, נשטוף ונשלוף את העלה, ננער טוב מהמים ונוסיף מיד מלח, חומץ בן יין אדום, רכז רימונים ושמן זית. כעת, אפשר להוסיף המון דברים: עגבניות שרי אפויות, כרישה מטוגנת, גזר אפוי, בצל ירוק, זרשק, העיקר שיהיה שפע ירוק- פטרוזיליה, כוסברה, נענע, עירית, ולאזן טעמים עם עוד מלח/ רימונים/ שמן זית / חומץ. זה צריך להיות חמוץ וקצת מתוק ומלא טעם.
ארוחה: מאוד מאוד אוהבת את המתכון של יותם אוטולנגי מ-Plenty שאופה קוביות גזר ועגבניות בתנור ומוסיף לעדשים המבושלות, מוסיף שפע עשבי תיבול, מניח בקערה ועורם מעל העדשים חציל קלוי וקרם-פרש (גם עם יוגורט טוב זה מעולה, כמו יוגורט באפלו או יוגורמה).
אופציה נוספת היא עדשים שחורות עם ברוקולי ושקדים: כדאי לכם, זה מעולה ממש, וכן, אני אוהבת ברוקולי למקרה שלא שמתם לב. נבשל את העדשים באותה דרך ולא נשטוף- רק נסנן ונשלוף את הדפנה. במקביל נרתיח מים בסיר, נוסיף להם מלח עד למליחות מי-ים ונזרוק פנימה פרחי ברוקולי. נבשל כשלוש דקות, נסנן ונשטוף במים קרים לעצירת הבישול. כעת נקלה שקדים פרוסים על מחבת נקייה, נוציא את השקדים לקערה, ונוסיף למחבת שמן זית. המחבת חמה כך שנטגן בעדינות פרוסות שום וניזהר לא לשרוף, נסו אפילו להוסיף את השום למחבת עם השמן כשהיא לא על האש אלא רק שומרת על החום מקליית השקדים. נוסיף את הברוקולי למחבת ונטגן-נערבב כמה דקות. נתבל את העדשים במלח, שמן זית, חומץ בן יין אדום, ורכז רימונים, נוסיף את תכולת המחבת ואת השקדים והרבה פטרוזיליה. אם במקרה עברתם ליד איזו מעדניה בזמן האחרון, קנו שם כמה ארטישוקים צלויים, פרסו אותם ותוסיפו כמה לעדשים (אם לא אכלתם אותם עוד בדרך), לא תצטערו. עוד טיפה שמן זית ומלח אם צריך- וזהו.
פולים:
עוד קטנית שחביבה עלי מאוד, וממש עכשיו אפשר לסור לשוק ולקנות פולים טריים (או לקבל כאלה בארגז של ח'ביזה אם אתם ברי-מזל כמוני). הפולים קצת פחות מתאימים לקחת לעבודה, אבל הנה כמה אופציות לארוחה: אפשר להכין את הסלט פול ושום ירוק שהכנתי באביב הקודם (ואם כבר אנחנו מדברים על עונתי- זה הזמן לקטוף את החוביזות האחרונות ולמלא אותן במילוי הגאוני מכאן). פשוט נקלף את התרמילים, נבשל מעט את הפולים ונקלף מהקליפה השקופה. בכל שאר ימות השנה פול ירוק קפוא עושה את העבודה: אין צורך לבשל, רק נשרה אותו במים רותחים ואז נקלף את הקליפה השקופה.
אופציה נוספת היא להכין אורז פולים בטכניקה דומה מאוד לזו של האורז-גזר: נשרה אורז בסמטי/פרסי בהרבה מים וקצת מלח לחצי שעה או יותר, נבשל במים רותחים כמו פסטה לכמה דקות, נסנן ונשטוף. נטגן המון בצל קצוץ לאט-לאט עד שהוא רך וזהוב, נוסיף לאורז את הבצל, פולים מקולפים ושפע של שמיר קצוץ (אפשר גם קצת פטרוזליה ונענע, אבל תנו לשמיר להיות במרכז),
נטעם ונראה שיש מספיק מלח, נשים בסיר עם תחתית עבה וטובה מעט שמן (אפשר עם טהה-דיג כמו באורז-גזר) ונערום את האורז בעדינות. עם גב כף עץ נעשה ארובות, נשים מגבת נקיה או נייר סופג ומעליהם את מכסה הסיר, נבשל על אש גבוהה חמש דקות ועל אש נמוכה עוד ארבעים דקות.
אתם רואים? יש אלטרנטיבות, לא חייבים לאכול רק מג'דרה ושעועית ברוטב עגבניות.
(חוצמזה, סתם שתדעו, אחרי חודשיים של כאלה הכולסטרול שלי ירד ב-90 מילי… מיקרו… בוא נסגור על יחידות וזהו?)
זהו. אם יש לכם הגיגים ורעיונות נוספים- אנא שתפוני בתגובות ותשרה עליכם הברכה.
 
2 תגובות

פורסם ע"י ב- מרץ 28, 2012 ב- Uncategorized, קטניות, תבשילים

 

תגים: , , , , , , , , , ,

אורז-גזר פרסי (וגם ציר ירקות על הדרך)

אורז-גזר פרסי (וגם ציר ירקות על הדרך)

היי חברים.

סביב הכנת אורז יש איזשהו עניין מיסטי. תמיד יש מי שיגיד "הסוד הוא כוס וחצי מים על כוס אורז" או "להשאיר את הסיר בדיוק 12 דקות ואז לכבות את האש ולהשאיר עוד חמש דקות" או כלמיני דברים כגון שכאלה. היום נלמד שכשמכינים אורז פרסי כל זה לא משנה בכ-לל. כל העניינים המיסטיים נשארים, אחרת אני לא יכולה להסביר לכם בדיוק למה בשיטה הזו, עם כל ההתעסקות והזמן על האש האורז עדיין יוצא אחד-אחד וטעים וריחני שזה חלום, אבל הסודות הללו לא רלוונטיים. מה שכן- כל עניין הכמויות פה ממש לא חשוב. מאחר ואת האורז פשוט מבשלים בהמון מים ומסננים, לא משנה בכלל כמה כוסות אורז יש וכמה כוסות מים. גם כמות הגזר והבצל לא חייבת להיות מדוייקת. פשוט הכינו כמה שתרצו וקחו בחשבון שאורז מתנפח המון.

אם כך, היום נלמד איך מכינים אורז גזר כמו שקיבלתי מדודותיי ואז שיפצרתי קצת בעזרתו האדיבה של הפרסי בשוק לווינסקי. מה שיוצא בסוף, כשמו כן הוא, אורז עם גזר, אבל זה הרבה יותר טוב ממה שזה נשמע. קודם כל אני מתה על גזר והוא לא מקבל את הכבוד הראוי לו. אם לא ניסיתם, אנא מכם, קחו אל היד את ספר הפסטה הגדול של בת' איילון (מ'זתומרת אין לכם?! איך זה קרה?! מחדל!) ונסו מהר את הפסטה עם גזר שלה. תראו לאילו גבהים הגזר יכול לנסוק. כאן, הגזר מתמוסס כמעט אל האורז והוא מתובל בטעמים של קינמון ובצל מטוגן. בתחתית תתחבא לה שכבה של טהה-דיג, הלא הם תפוחי אדמה שחומים וטעימים. בקיצור, טעים, נורא נורא טעים. ולא תאמינו לריח שיהיה לכם במטבח.

כן. אז נתחיל בהשריית אורז פרסי בקערה של מים עם קצת מלח. אני לא יודעת למה בדיוק עושים את זה (מקצר את הבישול? מנפח את האורז? לסבתא ציפורה הפתרונים, אולי, והיא מתה כבר המונמון שנים), על כל פנים ככה מתחיל כל מתכון לאורז פרסי שאני מכירה. אתם יכולים להשרות לכמה שעות אם יש לכם, אבל גם אם תשרו רבע שעה יהיה טעים.

עכשיו, יש כאן כמה עניינים שצריכים לקרות במקביל. את האורז צריך לבשל חצי בישול, את תערובת הגזר צריך לבשל חצי בישול, ואז להרכיב את הסיר. ממליצה להתחיל עם הבצל והגזר ואז להעמיד מים שירתחו ולבשל את האורז, וככה הכול יהיה מוכן פחותויותר ביחד. אבל גם אם לא- לא נורא. לא יקרה שומדבר אם הגזר יחכה לאורז או האורז יחכה לגזר או (מתאפקת לא לכתוב "נאצר מחכה לרבין" ולצאת זקנה) מה שלא יהיה. רק קחו את זה בחשבון אם אתם קצרים בזמנים (ואז אני לא מבינה למה בכלל התחלתם, אורז גזר מכינים כשיש זמן).

זכרו גם שהבצל מתכווץ מאוד בטיגון ומוסיף המון טעם, כך שאתם ממש יכולים להתפרע בכמויות הבצל שאתם שמים. אם כבר נכנסנו לעניין הבצל, הרי שבישול בזול הנהדרת עסקה בעניין דמעות הבצל ארוכות. אם אתם לא מכירים אותה- הכירו-נא. מעבר לזה שהיא עוסקת ב-גאספ-בישול בזול, היא מצחיקה נורא. עכשיו, ב"ב (זה בסדר שאקרא לך ככה?) מגיעה למסקנה שאין באמת מה לעשות בקשר לבכי מחיתוך בצל. אני חולקת עליה. סבתא שלי (מהצד הלא-פרסי, אבל גם היא מתה) היתה הופכת את זה למבצע צבאי: פותחת חלון, פותחת ברז ושמה גפרור בפה. זה היה נורא מצחיק אבל לי זה ממש לא עובד. השיטה שלי מסתמכת על הפריזר: רבע שעה לפני שהבצל צריך להיחתך מאשפזים אותו בפריזר. ככה המיץ שלו, שהוא העסק המרושע שגורם לכם לבכות, משתחרר הרבה יותר לאט. רק אל תשכחו את הבצל שם, כי בצל קפוא זה פיכסה ואין מה לעשות עם זה, חוששתני.

ועוד דבר חשוב: המתכון הזה יניב לכם די הרבה קליפות שיתאימו בדיוק לציר. שיטה שלמדתי, כמדומני, מפיליס גלזר. לא צריך להשקיע יותר מדי בירקות טריים לציר, אפשר גם להסתמך על הפסולת של הירקות הטריים. מהמתכון הזה תשמרו את קליפות וקצוות הבצל, קליפות וקצוות הגזרים וקליפות תפוחי אדמה, טמונים בהם המון טעמים שיצלחו להכנת ציר. בכל פעם שאתם מכינים משו מירקות שמתאימים לציר- שימו את השאריות בשקית שתשמרו במקרר. כששקית השאריות שלכם תתמלא שוטפים את תכולתה היטב, שמים בסיר הכי גדול שיש לכם, ממלאים במים ומבשלים שעתיים תוך קיפוי של הנוזל העכור שמצטבר למעלה. אחר כך מסננים את הנוזל מהירקות ומבשלים אותו עוד שעה. בסוף מעבירים לקופסאות קטנות (ואפשר גם לתבנית קרח, וכשהקוביות קופאות- להעביר אותן לשקית. ככה יש קוביות טעם קטנות שאפשר להוסיף לרטבים ותבשילים) ומקפיאים. (זה היה רגע של אודטה).

או-קיי, אז אחרי שקילפנו את הבצל ושמרנו את שאריותיו ואנחנו גאים בעצמנו, נפרוס אותו לחצי וכל חצי נפרוס לפרוסות. נחמם מעט שמן בסיר ונטגן את הבצל לאט. אפשר להתחיל עם חום גבוה ואחרי כמה דקות, כשהבצל מתחיל לקבל צבע ולהפריש נוזלים, להנמיך את האש. אנחנו רוצים שהוא יקבל צבע חום, יתרכך ויתכווץ ויתמתק לו בסיר, כמעט יימס לתוך עצמו. אם אתם מרגישים שחסר לכם שמן אבל ד"ר קרמר נזפה בכם שיש לכם כולסטרול גבוה, תוסיפו כמה טיפות מים. עובד אותו דבר בשלב הזה.

עכשיו, זה ממש לא חובה, אבל אם במקרה יוצא לכם להגיע ללוינסקי, תמצאו את המוכר הפרסי ותקנו ממנו זרשק. מדובר בגרגרי יער פרסיים, חמצמצים וקטנים, כמו מיני-חמוציות אבל כמעט לא מתוקים בכלל. המתכון הזה יצא ממש טעים גם בלי הזרשק, ואם אתם אוהבים קצת מתוק באורז שלכם אתם יכולים להמיר אותו בחמוציות, אבל לטעמי הן מתוקות מדי. אם כך, אל הסיר עם הבצל המטוגן שלנו נוסיף חופן של זרשק ואם יש לכם- גם כמה חוטים של זעפרן יעשו פה נפלאות. נותנים לכבודה עוד שתי דקות להתערבב- ומוציאים מהסיר.

את הסיר נשמור לנו ותכף ייכנס אליו הגזר. שימו לב שגם הגזר מתכווץ פלאים ולכן אפשר להתפרע גם איתו. בבית של אמא שלי משתמשים במוּלי כדי לחתוך את הגזר לרצועות גדולות, אבל לי אין מוּלי (יומולדתי היה באוקטובר וטרם קיבלתי מרובכם מתנות. אף פעם לא מאוחר מדי), אז החורים הגדולים של הפומפיה עושים את העבודה באופן קצת פחות מכני וקצת יותר קטן, אבל זה עדיין מאוד טעים.

בכל מקרה. נשים בסיר שהבצל שהה בו קודם עוד מעט שמן ואז נוסיף את הגזר. נערבב כך שיתכסה בשמן ונוסיף מעט מלח שיוציא ממנו את נוזליו. אם הגזרים שלכם ממש טריים, הם יוציאו די הרבה מיץ וזה מעולה. נבשל אותם במיץ הזה עד שהוא כמעט ייעלם. אם הם לא מוציאים הרבה מיץ פשוט כדאי להקפיד לערבב לעיתים קרובות. אחרי עשר דקות אפשר להוסיף להם קינמון בנדיבות, וגם קמצוץ סוכר יעזור, רק כדי להדגיש את הטעמים. אם אתם מוצאים את אגוז המוסקט שלכם, גם טיפה ממנו יהיה מעולה (זה הזמן לצאת בקריאה נרגשת אל אגוז המוסקט שלי: אייך?! שנינו יודעים שאמרתי דברים שלא התכוונתי אליהם, זה היה כשהכרתי רק את הגרסא הטחונה שלך ולא את זו הטריה, הנהדרת. אני מצטערת ואוהבת אותך מאוד, אתה מוסיף טעם לחיי, בבקשה תחזור!).

כשהגזר שלכם כבר לא מבריק, התרכך מעט (אבל לא יותר מדי) וטעים לכם- הוסיפו אליו את תערובת הבצל ששמתם בצד ובשלו את השניים יחד לכמה דקות, שייספגו זה את טעמיו של זה. נעביר את התערובת לקערה. במקביל להכנת הגזר, אם עוד לא סיפרתי לכם, הרתחתם סיר מים עבור האורז. כן. כשהמים רתחו הוספתם את האורז עם המים שבהם הוא שרה, הבאתם שוב לרתיחה ובישלתם כשלוש דקות. כדאי לטעום אורז אחד ולראות שהוא חצי מבושל, קצת יותר קשה מאל-דנטה, ויש לו נקודה קשה באמצע. זה יהיה זמן טוב לסנן את האורז ולשטוף אותו טוב לעצירת הבישול. שימו לב שהמסננת צריכה להיות עם חורים פצפונים, שלא יסתנן לכם האורז עם המים (כמו זו, שעוברת איתנו מדירה לדירה כבר אלף שנות):

עכשיו, נכין את הסיר. ניקח כמה תפוחי אדמה (שלי היו קטנים, אז הייתי צריכה הרבה), נקלף (הקליפות לשקית) ונפרוס לאורך לפרוסות עבות, בין סנטימטר לשניים. ניקח סיר טוב, כזה שדברים לא נדבקים אליו (נגיד, זה שהשתמשנו בו לבצל ולגזר). אם אין לנו כזה נצטרך לשים נייר אפיה בתחתית הסיר וזה הרבה פחות כיף. אם אנחנו רוצים המון טהה-דיג- נשתמש בסיר רחב. בכל מקרה, נשים טיפת שמן בסיר (או אם אנחנו יכולים להרשות לעצמנו- הרבה שמן בסיר) ונסדר את פרוסות תפוחי האדמה במעגלים:

נפזר קצת מלח מעל תפוחי האדמה. עכשיו, נעביר את האורז המסונן שלנו לקערה עם הגזר והבצל ונערבב יחד. אני מפצירה בכם לטעום את התערובת ולבדוק אם אתם רוצים להוסיף עוד מלח או קינמון, כי יהיה ממש מבאס לבשל עכשיו את הסיר הזה שעה ואז לגלות שעם עוד טיפת מלח הוא היה יותר טוב. את האורז נעביר אל הסיר, על גבי תפוחי האדמה, בעדינות. בלי לדחוס. בעזרת כף או ידית כף או סכין נעשה ארובות באורז. פשוט נחדיר את הכף/ידיתה/סכין אל האורז עד למטה ונסובב בעדינות, ונחזור על זה בכמה מקומות שונים בסיר. המטרה היא ליצור מקום עבור האדים לבשל באופן אחיד את כל האורז.

מעל הסיר נניח שכבה כפולה של מגבת נייר ונכסה את הסיר. זה כדי לאטום אותו טוב ולהשאיר את כל האדים. אפשר גם לקפל לשניים מגבת מטבח נקיה.

את כל הכבודה הזו נשים על אש גבוהה לחמש דקות. אחר כך ננמיך את האש וניתן לזה שעה. כן, שעה. זה יהיה טעים גם אחרי חצי שעה, אבל תפוחי האדמה לא יהיו זהובים ופריכים מספיק. אם ממש אין לכם סבלנות אני מאשרת 45 דקות, אבל לא פחות. נכבה את הלהבה ונניח לסיר לעמוד עשר דקות (שוב, אין לי מושג למה, תזרמו איתי). לאורך כל הזמן הזה, מתחילת הבישול ועד אחרי אותן עשר דקות, אסור בתכלית האיסור לפתוח את הסיר. תנו לו לעשות את הקסם שלו.

עכשיו אפשר להפוך באלגנטיות מעל צלחת רחבה או להעביר עם כף לקערה ולא לשכוח לחפור תפוחי אדמה שחומים וריחניים מתחתית הסיר. אין בעד מה.

יאללה יאללה, תני מתכון: 

אורז גזר פרסי

שוב, הכמויות לא משנות. נותנת לכם כמויות לשלושה אנשים, וקחו בחשבון שזה הרבה פחות טעים בחימום חוזר:

1 ו-1/2 כוסות אורז פרסי

שמן לטיגון

מלח

2 בצלים

חופן (כ-15 ג') זרשק (לא חובה, אפשר להמיר בחמוציות או לוותר)

קמצוץ זעפרן (לא חובה)

5 גזרים

1/2 כפית קינמון

1/2 כפית סוכר (לא חובה)

גירור קל של אגוז מוסקט (לא חובה)

2 תפוחי אדמה בינוניים

  1. משרים את האורז בקערה עם מים ומעט מלח, אם אפשר לכמה שעות.
  2. חוצים את הבצל ופורסים לרוחב. מחממים מעט שמן בסיר ומטגנים אותו, בתחילה על אש גבוהה ואחר כך על נמוכה, תוך ערבוב, עד שהוא מתרכך ומשחים. זה לוקח בערך עשר דקות, אבל תנו לו זמן אם צריך יותר. אם הוא זקוק לנוזלים אפשר להוסיף כמה טיפות מים. לקראת הסוף מוסיפים זרשק וזעפרן. מערבבים ומטגנים עוד שתי דקות. מעבירים לקערה.
  3. מגררים את הגזר על פומפיה גסה (או מעבירים במולי בדיסקית של גירור גס מאוד). מוסיפים עוד מעט שמן לסיר שבו טיגנו את הבצל, מחממים ומוסיפים את הגזר. מערבבים, מוסיפים מעט מלח. מבשלים כעשר דקות, עד שהגזר מבהיר ומתרכך מעט. מוסיפים קינמון ומעט סוכר להדגשת הטעמים. אם רוצים מוסיפים גם גירור של אגוז מוסקט. טועמים ואם צריך מוסיפים עוד מלח, סוכר וקינמון.
  4. מוסיפים את תערובת הבצל אל הגזר ומטגנים יחד עוד שתי דקות.
  5. מרתיחים הרבה מים בסיר אחר. מוסיפים את האורז עם המים בהם שרה. מביאים לרתיחה ומבשלים עוד כשלוש דקות- מוודאים שהאורז מבושל באופן חלקי מאוד ועדיין קשה במרכזו. מסננים ושוטפים במים קרים.
  6. מערבבים את האורז והגזר וטועמים. מתקנים תיבול אם צריך.
  7. פורסים את תפוחי האדמה לאורכם לפרוסות בעובי סנטימטר וחצי עד שני סנטימטר. משמנים את תחתיתו של סיר רחב ומניחים במעגלים את פרוסות תפוחי האדמה. ממליחים מעט.
  8. מפזרים את האורז בעדינות על-גבי תפוחי האדמה. בעזרת כף או ידית כף יוצרים ארובות באורז. מכסים את הסיר בשכבה כפולה של מגבת נייר או מגבת מטבח מקופלת, ומעליה מניחים את המכסה.
  9. מניחים את הסיר על להבה גדולה לחמש דקות, מנמיכים את הלהבה ומבשלים שעה בלי לפתוח את הסיר. מכבים את האש ומניחים לעשר דקות. רק אחר כך הופכים על גבי צלחת גדולה.

פשיו, זה היה כל כך ארוך שאני פוטרת אתכם הפעם ושולחת אתכם לדרככם בלי שיר. נראה אתכם מוותרים על המתכון הזה.

כוכבית למתקדמים או למי שרוצה להפוך את המתכון ליותר בריא: להוסיף כוס חומוס מבושל ומופשר לתערובת האורז והגזר לפני שמעבירים אותה לסיר להמשך בישול. טעים טעים.

 
9 תגובות

פורסם ע"י ב- דצמבר 7, 2011 ב- תבשילים

 

תגים: , , , , ,

ממולאים בטעם של סבתא

ממולאים בטעם של סבתא

בהיכרות שלי עם כל אחד מגיע השלב הזה, שבו הוא מגלה שאני לא אשכנזיה כמו שאני נראית. כי, שיהיה ברור, אני נראית כאילו שילוב של צלב ושום עלול להביא עלי מיתה ביסורים. "כן, אני יודעת," אני מהנהנת בחיוך, "אני נראית כמו הצד של אמא".

הצד של אבא הוא הצד החשוב בסיפור שלנו היום. או לפחות הצד של סבתא. סבתא צפורה אמנם נפטרה לפני הרבה מאוד שנים, אבל עד אז היא היתה אישה משהדית קטנה וחכמה ששלטה ביד רמה על שנים-עשר ילדים בדירת שני חדרים וחצי בתל-ארזה. בדירה הזו היתה חצר עם עץ קלמנטינות גדול, שבכל סתיו כל משפחה היתה מקבלת שקית גדולה מפירותיו, ותחתיו סבתא הייתה מושיבה אותי על שרפרף, יושבת בעצמה על כסא, ומתחילה לסרק אותי במסרק סמיך, שחלילה לא יהיו לי כינים. כדי לפצות על הכאב היא היתה מספרת לי סיפורים שאת רובם אני כבר לא זוכרת וכשהכל נגמר הייתי מקבלת פרס: פרוסה של חלה עם שכבה עבה של מרגרינה ומעליה מפוזר סוכר. חלום.

עוד בדירה הקטנה של סבתא היה החדר שבו גרו דוד ודודה שלי עם שלושת הילדים שלהם לפני שמצאו דירה משלהם (ולפני שמונת הילדים הנוספים שנולדו מאז), החדר שבפינתו ניצבה מכונת תפירה ישנה, עם פדל, שעליו תפרה לי סבתא חצאיות, תיק ספר לגן ובגדים לברביות.

אבל הכי חשוב היה המטבח, כוך פצפונצ'יק-קטון שממנו סבתא הכינה את האוכל הכי טעים בעולם.

הייתי קטנה ואני לא זוכרת מה, אבל אני יכולה לספר על חלק מהטעמים שהיו שם: הרבה אורז וירק, הרבה ממולאים, שילובים של מתוק וחמוץ. ומעבר לזה, אני זוכרת ריחות מסויימים מאוד, שילוב של פתיליה עם תבלינים, ומדובר, רבותיי, בריח קשה מאוד לשחזור. בשוק לוינסקי יש מסעדה פרסית קטנה, "סלימי", שם טעמתי תבשיל שהצליח להחזיר אלי בבת אחת את ריח המטבח של סבתא (מה שגרם לי להתפרץ למטבח ולעשות הכול חוץ מלחבק את הגברת שישבה שם בצד ונראתה כמו סבתא. של מישהו אחר, אבל סבתא). אבל המתכון שאליו אני מכינה אתכם, ובכן, זה המתכון שבו לראשונה הרגשתי שהצלחתי בעצמי להביא משהו משם.

במקור הכנתי את הממולאים האלה עם עלי חובזה על תקן הממולא, וזה יצא נהדר, רק שהחובזות השכונתיות כמשו לחלוטין בשבוע האחרון ולכן תאלצו לנסות את זה רק בעוד שנה. ובבקשה תנסו, כי מדובר פה בירק שמקבלים חינם מהגינה, בחיבור לעונה, בבנדוד של עלי גפן. טעים. זה לא כל כך קריטי, כמו ששמתם לב שם המתכון הוא ממולאים כי כי העיקר כאן הוא המילוי ולא הירק. אתם יכולים לנסות אותו עם כל ירק שיתבשל עם האורז בתוך שעה (לא הייתי מנסה עם עגבניה, למשל, כי אחרי שעה היא תתפרק לחלוטין, אבל קישוא, פלפל, חציל ועלי כרוב יעבדו). במקרה הזה הלכתי על הזול, המצוי והטעים: בצל.

המילוי, המלך האמיתי, שאול מספר הבישול החביב עלי, הלא הוא "ספר המתכונים" של יותם אוטולנגי וסמי תמימי. החברים אוטולנגי ותמימי עושים נפלאות בספר הזה, משדכים ירקות בצורה מקורית, חושבים על שילובים שלא חשבתי עליהם מעולם, והכול יוצא נהדר. יום יבוא ואתפרץ גם למטבח של אוטולנגי ואמצא איזה סבא-יותם וסבא-סמי לחבק (כרטיס טיסה ללונדון, מישו?). בספר הם משתמשים במילוי הזה למילוי עלי גפן, אבל עד שאני מכינה ממולאים אני מעדיפה שיצא לי מזה סיר שלם, כך שהעתקתי רק את המילוי (עם כל מיני שינויים שתראו בהמשך), ומה שיצא לנו, במקרה הזה, זה סיר של בצל ממולא אורז עם רוטב עגבניות.

זה אולי זמן טוב לומר שהתחלתי לעבוד על הפוסט הזה בעיצומו של הפסח (זוכרים אותו?) והיה לי כאן נאום שלם על למה אם אתם לא בקטע של קטניות בפסח אולי תרצו לחזור ביום אחר. למשל, אחרי פסח. ובינתיים לחשוב על למה לכל הרוחות אתם עדיין מתעקשים לעשות את זה לעצמכם. אבל כבר לא פסח, אז עזבו.

אם כך, ניגש להכנות, כי יש לא מעט כאלה.

נתחיל בלשים סיר בינוני עם מים על האש. נצטרך אותו כדי לחלוט בו עגבניות לרוטב וכדי לבשל בו את הבצלים כדי שנוכל לפרק אותם לגלדים.

בשלב הבא, נכין את הבצלים ואת העגבניות: נקלף בצלים (אפשר אדומים, אפשר לבנים, מה שתרצו), ונכין את העגבניות. ראוי לציין שאם לא מצאתם עגבניות יפות אפשר תמיד להשתמש בקופסת עגבניות מקולפות, משו איטלקי טוב, בבקשה. אני מצאתי עגבניות כל כך יפות, שאייל שני הולך להזיל ריר על תמונות העגבניות מהפוסט הזה (מעניין מתי נוכל לחזור לדבר על עגבניות בלי להזכיר את אייל שני). איך מכינים עגבניות לקילוף? מתחילים בלהוציא את העוקץ: ניקח סכין קטנה וחדה ובעזרת החוד שלה, בתנועה מעגלית נסיר את העוקץ ומעט ממה שסביבו.

לאחר מכן נחרוץ בעזרת אותה סכין מספר חתכים שיעזרו לנו לקלף את העגבניה, אני בדרך כלל עושה איקס ליד העוקץ ז"ל, איקס בדיוק מהצד השני, ושני חריצים קטנים באמצע.
כשהמים רותחים, זורקים את העגבניות פנימה לשתי דקות, מעבירים בעזרת כף מחוררת למסננת ונותנים לעגבניות לנוח כמה דקות. בקורדון בלו כנראה מביטים עכשיו במסך המחשב בזעם ומקללים בצרפתית, שכן הנוהג התקין הוא לחלוט את העגבניות לחצי דקה ולהעביר אותן לאמבט מי קרח שהכנתם, כמובן, מבעוד מועד. אבל בקורדון בלו לא קוראים עברית וכנראה גם לא את הפוסט הזה, והעגבניות שלנו הולכות לעבור עוד די הרבה התעללות, כך שלא משנה.

בינתיים נזרוק לסיר המים הרותחים את הבצלים שקילפנו וניתן להם לשהות במים ברתיחה עדינה כ-15 דקות, שיתרככו מספיק כדי שנוכל לפרק אותם לשכבות, ואחר כך נעביר גם אותם למסננת.
בעוד העגבניות מתקררות והבצלים מתרככים נכין את המילוי: נקצוץ בצל גדול או שני קטנים ונניח בצד. במתכון המקורי של אוטולנגי יש צנוברים, אבל אני לא הגרף פוטוצקי ואין לי כרגע צנוברים במקרר, אז החליפותי את הצנוברים בשקדים והם היו נהדרים לא פחות. אם כך, אם יש לכם צנוברים- הידד. הניחו אותם בקערה. אם יש לכם שקדים- אחי אתם, קצצו אותם מעט. עוד אל הקערה הזו ייכנסו פטרוזיליה קצוצה, נענע קצוצה, קינמון, מלח, ציפורן ופלפל אנגלי טחון, שאצלי הוא בגרגרים שאני מוציאה עליהם את העצבים בעזרת מכתש ועלי, יותר טרי ועז-טעם אבל לא חובה. אל-נא תוותרו על אף אחד מהתבלינים הללו, הם אלה שיוצרים את הטעם הסבתאי שאליו כיוונתי. כמו כן, עלה בדעתי שלא כל אחד עבר שיעור קיצוץ פטרוזיליה ונענע (שבמקרה עוברים קיצוץ דומה, אך אין דינן כדין בזיליקום, ועל כך בפעם אחרת), על-כן, קורס מזורז:

יוצרים חבילה קטנה והדוקה של עלים ביד שמאל.

מחזיקים אותה צמוד לקרש החיתוך, כשהאגודל מסתתר מאחור (כמו שהייתם מחביאים אותו אם היה לכם חתך שם, לא עלינו) וארבע האצבעות הנותרות יוצרות חומה אחידה שמגינה עלינו מפני חתך נוסף, וגם מחזיקה את הסכין צמוד-צמוד אל מושא החיתוך. הנה כך:

ואז מעבירים את הסכין, מעלה-מטה, מהר-מהר, כשהאצבעות מתקדמות יחד עם הסכין ומובילות אותו בביטחה לערימה יפה וקצוצה דק.


אם כך, הקערה שלנו מוכנה. במתכון המקורי יש גם צימוקים שאני מעדיפה להתרחק מהם באוכל שלי כשהוא לא עוגיה, אז החלפתי את הטעם המתוק ברכז רימונים, שעושה את העבודה נפלא, ואותו נוסיף מאוחר יותר.
נתחיל בחימום של שמן זית בסיר. כדאי להשתמש בסיר עם תחתית עבה, כי את המילוי מבשלים עם מעט מאוד נוזלים ולא נרצה לחרוך את תחתית הסיר. נוסיף את הבצל הקצוץ ונאדה על להבה בינונית כ-8 דקות, עד שהוא רך אך לא מזהיב. נוסיף את האורז, אורז ארבוריו לריזוטו יעשה את העבודה הכי טובה, ונבשל תוך בחישה כך שכולו יצופה בשמן. מוסיפים את תכולת הקערה שלנו וסוחטים פנימה מיץ לימון ורכז רימונים.

מבשלים על להבה בינונית 10 דקות ובוחשים מדי פעם. התערובת אמורה לצאת מתוקה וחמוצה, וזה בסדר שהאורז קשה, יש לפניו בישול ארוך.
נניח למילוי להתקרר ונחזור אל רוטב העגבניות. זוכרים את העגבניות שלנו, שישבו במסננת? כעת הן תתקלפנה כמעט מעצמן. נחתוך אותן לרבעים, ובעזרת האצבעות נרוקן אותן מהזרעים ומהמיצים שלהן, שלא יפריעו לנו ברוטב.

נקצוץ דק ונניח בצד. נחמם שמן זית בסיר, נוסיף לו פפריקה מתוקה ואם יש- גם מעט פפריקה מעושנת, ונערבב. נוסיף את העגבניות ורסק עגבניות ונביא לרתיחה. נוסיף 1/2 כוס מים, מלח וסוכר וננמיך את האש.

כשהרוטב יתבשל לו, נכין את הבצלים: זוכרים אותם? הם התבשלו רבע שעה במים ועכשיו עלינו לפרק אותם לגלדים ולפגוע בהם כמה שפחות בתהליך, כדי שישאר מה למלא. הדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא לאחוז את הבצל וללחוץ על קצהו האחד, כדי שמקצהו השני יצא התוך שלו וישאר לנו גלד ריק.

כך נמשיך ונמשיך, עד שישארו לנו די הרבה גלדים ריקים ומעט בפנוכואים וגלדים קרועים. נשתמש באלה כדי לרפד את הסיר שלנו, ואת הגלדים שאפשר למלא- נמלא. כדאי למלא עד כ-2/3 מגובה הבצל, כיוון שהאורז שלנו עוד יתפח בבישול.

את כל הבצלים הממולאים נניח בסיר גדול, שוב, עם תחתית עבה, וכזה שיש לו מכסה טוב, ונסדר אותם בשכבה אחת. נטעם מרוטב העגבניות שלנו ואם צריך נתקן תיבול, ניצוק מעל לממולאים ונוסיף עוד חופן יפה- הפעם אין צורך בקיצוץ- של פטרוזיליה. נפזר מעל עוד קצת שמן זית, מיץ לימון ומלח, ונביא לרתיחה.

לאחר מכן נכסה ונבשל על אש נמוכה ל-50-60 דקות, כדאי לשים לב כעבור חצי שעה אם הרוטב לא נחרך ובמידה ויש צורך- להוסיף מעט מים רותחים.

זהו. גאים בעצמכם? אתם צריכים להיות. עבדתם קשה ויצא לכם חתיכת דבר. חכו שתטעמו.

יאללה יאללה, תני מתכון

‎‎בצל ממולא באורז ברוטב עגבניות (בהשראת סבתא וספר המתכונים של אוטולנגי)

3 בצלים גדולים (אדומים, לבנים, מה שיש)

למילוי:

2 כפות שמן זית

2 בצלים קטנים או אחד ענק, קצוץ דק

1 כוס אורז ריזוטו (ארבוריו)

3 כפות מיץ לימון

4 כפות שקדים קצוצים

4 כפות פטרוזיליה קצוצה

3 כפות נענע קצוצה

כפית פלפל אנגלי טחון

1/2 כפית קינמון טחון

1/2 כפית ציפורן טחונה

כפית מלח

כף רכז רימונים

לרוטב העגבניות:

כף שמן זית

כפית פפריקה מתוקה

1/2 כפית פפריקה מעושנת (אם יש)

4 עגבניות בשלות, מקולפות, מרוקנות מגרעינים (או קופסת עגבניות תמר שלמות ומקולפות) וקצוצות

קופסת רסק עגבניות

1/2 כפית מלח

1/2 כפית סוכר

1/2 כוס מים

לסגירת הסיר:

כף שמן זית

2 כפות מיץ לימון

מלח

צרור פטרוזיליה

  1. מקלפים את הבצלים ומבשלים אותם במים רותחים כ-15 דקות. מסננים ומצננים.
  2. מכינים את המילוי: מחממים את שמן הזית בסיר קטן, מוסיפים את הבצל הקצוץ ומאדים כ-8 דקות, עד שהבצל מתרכך אך לא מזהיב. מוסיפים את האורז ומערבבים כשתי דקות עד שכולו מצופה בשמן. מוסיפים את שאר חומרי המילוי ומבשלים מעל להבה בינונית כ-10 דקות. מניחים להצטנן.
  3. מכינים את רוטב העגבניות: מחממים את שמן הזית, מוסיפים פפריקה. מוסיפים את העגבניות ואת הרסק ומביאים לרתיחה. מוסיפים את המלח, הסוכר וכוס מים, מביאים שוב לרתיחה ומנמיכים את האש.
  4. מרוקנים את הבצלים לגלדים. משתמשים בפנים הבצל ובגלדים שנקרעו לריפוד הסיר. ממלאים כל גלד עד 2/3 גובהו באורז. מניחים את הבצלים הממולאים בשכבה אחת בסיר.
  5. טועמים את רוטב העגבניות ובמידת הצורך מתקנים תיבול. יוצקים מעל הממולאים. מפזרים פטרוזיליה מעל ויוצקים שמן זית, לימון ומלח. מביאים לרתיחה, מכסים את הסיר ומבשלים על אש נמוכה כ-50-60 דקות. במידת הצורך מוסיפים מעט מים כדי שהתחתית לא תיחרך.
זה אפילו יותר טעים למחרת, כן כן.
 
2 תגובות

פורסם ע"י ב- אפריל 26, 2011 ב- תבשילים

 

תגים: , , , , , ,