RSS

עוגת שמרים על בסיס שמן

עוגת שמרים על בסיס שמן

היי חברים,

הרבה זמן לא היה לנו פה סתם מתכון, גוד אולד פאשנד מתכון. אז הנה, לקחתי הפסקה מטרדות היומיום (בכל זאת שבת) כדי לשתף אתכם בגילוי מרעיש ומשמח כל לב מי שמנסה להימנע מחמאה, בין אם זה מסיבות כשרות או בריאות (סליחה טבעונים, יש בבצק הזה ביצים, בהצלחה לכם עם לנסות להחליף אותם עם מי-פשתן).

רציתי לכתוב שאני לא צריכה להכביר בפרטים אודות אהבתי העזה לעוגות שמרים, אבל אז החלטתי שאני דווקא כן צריכה, אז הנה אני מכבירה: עוגות שמרים הן דבר נפלא, במובן המקורי והנשכח של המילה "נפלא". מערבבים חומרים בסיסיים לחלוטין ומתרחש פלא: מה שנראה כמו אבקה גרגירית ותמימה משחרר אוויר כאילו אין מחר, מרים את הבצק למעלה ויוצר בצק כה נהדר. ולא רק זה, כל מי שאופה עוגות שמרים יודע שאין כמו גאוות-אופי-עוגות-שמרים, וכל מי שטועם עוגות שמרים ביתיות יודע שזו העוגה הכי מנחמת שיש, או כמו שאומרים ביידיש, "היימיש".

לא נכחיש שזה היה שבוע שדרש נחמה. כולנו עברנו את מבצע "עמוד-ענן" הארור בדרך כזו או אחרת ובואו לא ניכנס לזה יותר מדי, בכל זאת באנו לאכול, אבל לא פלא שכל השבוע בישלתי ואפיתי ללא הרף. מעבר לריפוי בעיסוק המעולה שהוא בישול (שני קילו קרמבולה מנוקה ופרוסה זו דוגמא טובה לריפוי בעיסוק), ההתעסקות באוכל ובמטבח מחזירה איזו תחושה של בית שפתאום התערערה קצת לנוכח האזעקות.

כמה מילים למי ששמרים קצת מפחידים אותו: אל חשש.

אתם לא צריכים לעשות כמעט כלום. תנו לשמרים לעשות את העבודה. אתם רק צריכים ללוש, או לתת למערבל המעולה שלכם ללוש, אחר כך ללכת לעסקיכם ולתת לבצק לתפוח מאליו, אחר כך לרדד, למלא כאוות נפשכם, לקפל- וזה כבר ממש משחק ילדים, אל תשכחו את השעות שודאי העברתם בללוש פלסטלינה או פליידו ודומיהם רק לפני כמה שנים- לתת לשמרים לעבוד עוד טיפה ואז לתנור, וההצלחה, תחושת הסיפוק והטעם המצוין מובטחים.

המתכון הבסיסי הגיע מכאן, כשנמאס לי לא לאפות ולצרוך עוגות שמרים טובות רק בגלל ההימנעות מחמאה. בצר לי גיגלתי "בצק שמרים על בסיס שמן" וגוגל הביאני הלום, וטוב שכך, כי הבצק שמציעה "מעז יצא מתוק" הטובה משובח ולא נופל במאום מאף בצק שמרים שהכנתי. הבעיה היחידה איתו היא שהוא כל כך טעים וגם לא מתוק מדי, כך שקשה להפסיק לאכול אותו. לנוחיותכם קיצצתי אותו לחצי, משום ששש עוגות שמרים זה המון, אין לי מקום בפריזר, זה בכל זאת עוגה, ויש לי רק שלוש תבניות אינגליש קייק. ערכתי שינויים קלים ממש: כמות המים התמעטה, ואני לא שמה את המלח יחד עם כל המרכיבים בהתחלה כי לימדוני רבותיי שמלח ושמרים לא אוהבים זה את זה, כך שהשמרים צריכים להיטמע בשאר החומרים קודם ורק אז יש להוסיף את המלח.

יאללה יאללה, תני מתכון: 

בצק שמרים על בסיס שמן

500 ג' קמח (במתכון המקורי מצויין שאפשר להמיר בקמח מלא ואז להוסיף עוד 1/4 כוס מים- לא ניסיתי)

1 כף שמרים יבשים (יבשים. אני נשבעת בשמם. קונים חבילה גדולה, שמים במקרר, זה מחזיק נצח ולא צריך להתסיס ולא שומדבר)

1/2 כוס סוכר

בין 1/2 ל-1/3 כוס שמן (אף פעם לא הייתי טובה בשברים. מזגו לכוס המדידה שלכם שמן והפסיקו איפשהו בין קו ה-1/2 לקו ה1/3)

2 ביצי חופש

3/4 כוס מים פושרים

קורט מלח

  1. אל תקשיבו למי שאומר לכם לערבב את כל החומרים יחד, תקשיבו לי! הסדר החכם לעבוד איתו הוא לשים קודם את השמן והביצים ורק אז את הקמח, כך לא תישארו עם קמח דבוק לתחתית המערבל. אם כך, נניח בקערת המערבל לפי הסדר הזה: שמן, ביצים, קמח, שמרים, סוכר. נתחיל לערבל לאט עם וו הלישה. (דרך אגב, אם אין לכם מערבל, עשו את אותו הדבר בקערה רגילה והתחילו ללוש עם הידיים).
  2. כעת ניצוק את המים לאט לאט. יכול להיות שנזדקק לקצת יותר מים, יכול להיות שפחות, זה תלוי בשלל גורמים כמו הלחות באוויר והקמח. לכן נתחיל עם מעט מים ונוסיף לפי תחושתנו. הבצק צריך להיות קצת דביק בשלב זה אבל לא יותר מדי. אם הוא דביק מדי ואתם חשים שהוספתם יותר מדי מים- אל חשש. אפשר להפסיק את פעולת המערבל, לפזר עוד חצי כפית קמח מעל הבצק ולהפעיל שוב.
  3. כשהבצק מרגיש כמו בצק נוסיף את המלח ונמשיך לערבל במהירות איטית (אוקסימורון!) 10 דקות. כאמור, אם אין מערבל, עושים בדיוק את אותו הדבר רק עם הידיים ומבקשים מפילנטרופ כלשהו שיקנה לכם מערבל.
  4.  כעת נשים ממש מעט שמן על הידיים ונשמן את הבצק סביב סביב. נחזיר את הבצק המשומן לקערה, נכסה את הקערה באופן רופף בשקית ניילון או נפרוס מעליה מגבת נקיה ונניח אותה בסביבה חמימה לשעתיים. אם חם בחוץ אפשר להשאיר על השיש, אם יש לכם חלון עם שמש עדיף לשים שם. אפשר גם להשאיר ללילה שלם במקרר.
  5. הקסם התרחש, הבצק תפח, הידד! נחלק את הבצק לשלושה כדורים שווים, פחות או יותר, בגודלם. נפנה את השיש, נוודא שהוא נקי ויבש, נפרוש עליו נייר אפיה כי יהיה הרבה יותר קל להרים אחר כך את הבצק מנייר אפיה ולא מהשיש, ונקמח קלות את המשטח, את הבצק ואת המערוך.
  6. יש סיבה שאין כאן תמונות. בשלב הזה כדור הבצק שלכם אמור להפוך למלבן. אם אתם אני, הוא יהפוך למשהו בין אליפסה למלבן, ותנו לי להגיד לכם, זה ממש בסדר. זה יוצא טעים, זה גם יצא בסוף יפה, וזה ברוח הוואבי-סאבי: יופי טבעי שהוא בר-חלוף (כי תכף נאכל אותו) ואינו מושלם. בכל מקרה כדאי שהבצק הבלתי מושלם שלנו יהיה בעובי של כ-3 מילימטר.
  7. מעבירים את המלבן-אליפסה שלנו למשטח אחר- לי נוח להניח אותו על קרש חיתוך- וממשיכים לשטח את שאר הכדורים.
  8. כעת למילוי: נמרח את המילוי הנבחר (מיד נגיע לרעיונות למילויים שונים), נגלגל את הבצק לנקניק ארוך. בעזרת סכין נחצה את הבצק לאורך ואת שני החצאים נחבר בבסיסם ונכרוך אותם זה סביב זה, כמו בורג. את זה אנחנו עושים גם כי זה יפה וגם כי ככה יש יותר מילוי בכל ביס. את התוצר היפה שלנו נעביר לתבנית אינגליש קייק משומנת ממש קלות. נחזור על הפעולה עם שני כדורי הבצק הנוספים.
  9. את שלושת העוגות נניח לתפיחה נוספת של עוד חצי שעה עם מגבת או ניילון, ובינתיים נחמם את התנור ל-180 מעלות.
  10. משעברה מחצית השעה נכניס את העוגות לתנור ל-20-25 דקות, נבדוק אחרי 20 ויכול להיות שנזדקק לעוד כמה דקות. העוגות צריכות להיות קצת יותר מזהובות, כמעט שחומות. כמו כן, זה זמן טוב להתעלף מהריח של עוגות השמרים שיצרנו במו-ידינו. כן כן.

באשר למילויים, אתם יכולים לעשות ככל העולה על רוחכם. הנה כמה רעיונות שנוסו אצלי בהצלחה:

  • חמאת בוטנים טבעית (כזו שהרכיב היחיד בה הוא בוטנים) ושוקולד מריר קצוץ
  • תערובת של קינמון, קקאו וסוכר, אגוזים קצוצים מעל
  • אם אתם מוצאים, יש ממרח בשם נוצ'לה שמיוצר במוזיאון המרציפן. זה כמו נוטלה אבל עם שקדים במקום אגוזים וזה טעים. אפשר למרוח את הנוצ'לה (ואפשר גם נוטלה, בעצם) ולפזר מעליו כל אחד או יותר מהתוספות הללו: שוקולד מריר, שוקולד לבן, שקדים קצוצים, אגוזים קצוצים, פולי קקאו גרוסים.
  • ריבה אדומה טובה ואגוזים קצוצים

העוגות הללו קופאות מעולה, ומה שלא מקפיאים כדאי לאטום היטב. אם טיפה התייבש- אפשר לשים פרוסה ל-20 שניות במיקרו והיא כמו חדשה.

גאה בכם. שיר מתוק לפני פיזור.

מודעות פרסומת
 
25 תגובות

פורסם ע"י ב- נובמבר 24, 2012 ב- עוגות, שמרים

 

תגים: , ,

יד אליהו- המדריך ה(כמעט) שלם למתחיל

כמי שהתחילה כעת את שנתה השלישית בשכונה ומצאה את עצמה מייעצת פה ושם למצטרפים חדשים, חשבתי שיהיה נחמד לרכז את כל העצות שהייתי שמחה לקרוא בעצמי כשעברנו לגור ביד אליהו.

ההתחלה לא הייתה קלה, בטח שלא למי שעבר הישר ממרכז העיר אל השכונה היחסית מנומנמת הזו, שבה לא ידענו איפה אפשר לקנות בן אנד ג'ריז אחרי 20:30, מה זה כל האוטובוסים המוזרים האלה בלה-גארדיה או איפה לכל הרוחות יש איזה בית קפה נחמד לשבת בו. המצב, למרבה המזל, הלך והשתפר ואני שמחה על ההזדמנות לחלוק אותו עם באי השכונה. ובכל זאת, חייבים להודות שיש בה קסם, ביד אליהו. איפה בתל אביב תוכל כלבתכם לרדוף אחרי תרנגולות סוררות? אז הייתי סקפטית, אבל עכשיו אני מאמינה! יד אליהו רוקס!

אם כן, אני שמה את זה פה אבל זה לגמרי פתוח לשינויים- קחו בחשבון שמדובר בשכונה גדולה שאני מכירה מטבע הדברים בעיקר את חלקה הצפון-מזרחי, ז'תומרת זה שקרוב ליצחק שדה ולמשה דיין, כמו כן, אני יודעת מה מעניין אותי ולא מה מעניין אתכם, וזו רק ההתחלה. אשמח לכמה שיותר הערות, המלצות ותוספות. לצורך העניין אפשר לפתוח את קובץ הגוגלדוק האינטראקטיבי הזה ולהוסיף בעצמכם מה שתרצו- או, אם אין לכם ג'ימייל או שגוגל מפחידה אתכם-  אפשר לכתוב לי כאן הערה ואוסיף בעצמי את האינפורמציה כאן ובגוגלדוק. אתם מוזמנים להוסיף, להמליץ, להעיר ולהאיר כאוות נפשכם, כמה שיותר יותר טוב. איזו אינפורמציה חסרה לכם? אילו דברים היו חסרים לכם כשהגעתם ולקח לכם זמן לגלות? בבקשה שתפו אותנו, אתם מוזמנים לחלוק אותו גם עם שאר תושבי השכונה שאתם מכירים.

שימו לב, חברות וחברים, שקיימת קבוצת פייסבוק פעילה ושוקקת שמתעדכנת תדיר, "יד אליהו- קהילה יוצרת מציאות".

כמו כן- מפת גוגל מפורטת כאן, הידד!

 

קניות

מכולת- ממש אין בעיה למצוא ביד-אליהו מכולות קטנות ונחמדות, אני בטוחה שיש לכם אחת כזו ממש קרוב לבית, ואולי היא אפילו פתוחה עד 20:30! אנחנו קונים במכולת דודו את יעקב ברחוב הפלמ"ח 30, יש שם ירקות ופירות מוצלחים יחסית והם אופים שם בעצמם לחמים ולחמניות. יפית מוסיפה שיש מכולת במצודת בית"ר פינת לוחמי גליפולי שפתוחה עד 23:30, מה טוב. שרי מספרת על מכולת שכונתית, קטנה ובסיסית בשדרות המעפילים שפתוחה עד 19:00, ומולה יש ירקן לא רע. דניאל מספר: "בתוך בית גיל הזהב הייתה פעם מעדניה רוסית נחבאת אל הכלים במעבר שבין הרחוב לכניסה לספרייה לעיוורים. יתכן שהיא עדיין שם, לא הייתי שם הרבה זמן, אבל הזוג שהפעיל אותה היה נחמד מאוד." ואני מוסיפה שכן, היא עדיין שם. חנה מספרת על כמה מכולות וקיוסק במרכז המסחרי של הנגבה-הגיבור האלמוני ועל עוד מכולת נחמדה שנמצאת מול הקופ"ח ברחוב דימונה, שיוצא משדרות יד לבנים. המכולת פתוחה עד 21:30. מה טוב!

שלנו- הקואופורטיב בביצרון- בתחילת 2014 התחדשנו בספק-מכולת ספק-סופר קטן בשדרות ההשכלה 9, בצד הקרוב יחסית ליצחק שדה, "שלנו", מבית הקואופורטיב "שלנו". לא חייבים בשום אופן להיות חברי הקואופורטיב כדי לקנות שם, וכדאי לקנות כי הם מבטיחים העסקה הוגנת לכל העובדים שלהם, שזה בודאי יותר טוב מכל רשתות השיווק. אל תצפו לסופר ענק אלא למכולת משודרגת או לכלבו, לא תמצאו שם הכול, אבל על המדפים יש שילוב של מוצרים מיצרנים גדולים ומוכרים לצד יצרנים בינוניים וקטנים, כך שיש מגוון של מוצרים שאין במקומות אחרים. למשל, שמחנו ממש למצוא לצד הגבינות של תנובה את המוצרים של "יוגבי העמקים" (לבנה מעולה, קרם פרש טו דיי פור). שימו לב שכדאי לבוא עם תיקי בד או שקיות אקולוגיות, כי כל שקית ניילון תעלה לכם 10 אג'.

סופר- אם אתם מעדיפים סופרמרקטים, אני לא מבינה אתכם, אנחנו בעד עסקים קטנים, אבל יש את מגה בול You ליד היכל נוקיה ומגה בעיר ליד המרכז המסחרי (עוד לא הייתם במרכז המסחרי?! רוצו ללה-גארדיה פינת משה דיין! הזדמנות פז להרגיש שוב כמו בעפולה בשנות ה-80!). יש גם שופרסל דיל אם מצפינים קצת, ביגאל אלון 76.

קניות בשעות הלילה הקטנות- אם חשקה נפשכם בגלידה באמצע הלילה- אין ברירה, חייבים לגשת ל- אמ:פמ ביצחק שדה ליד שונצינו, ובהצלחה עם זה, לא פעם גילינו שקנינו אצלם מוצרי חלב מקולקלים, גלידות שהופשרו והוקפאו בשנית ושלל מצרכים מפוקפקים בטריותם. יש גם מכולת בדרך השלום שפתוחה 24 שעות ביממה ופיצוציה די מאובזרת בבית גיל הזהב, שרי מוסיפה: "פיצוציות באמצע הלילה יש בשפע על דרך ההגנה בשכונת התקווה, אני בדר"כ קופצת לזאת שבכניסה לשוק התקווה, ויש גם אחת שהיא מכולת קטנה שפתוחה 24 שעות קרוב לגשר". אז בעצם יש ברירה.

שוק- הכי טוב, הכי כיף, הכי חוויית קניות- שוק התקווה. מרוב חלקי השכונה אפשר ללכת ברגל, פשוט מגיעים לרחוב יגאל אלון וצועדים דרומה במרץ עד שמגיעים לרח' ההגנה. פונים קצת ימינה, חוצים את הכביש ונהנים מאוד. ממליצה לא לפספס בשוק את "נעמה", חנות תבלינים, קטניות, ממתקים שהיא עולם ומלואו (ובהיעדר חנות טבע רצינית ביד-אליהו אפשר למצוא אצלם די הרבה דבריםאם כי עכשיו יש בתוך ה-You טבע קסטל מרקט), ואם חם לכם ואתם צריכים להתרענן, חפשו את "מרכז הרימונים" של ציון ברח' חנוך 54 (אם הלכתם ברחוב הראשי של השוק ואתם מרגישים שהגעתם לסופו, פנו שמאלה, זה רחוב חנוך), חנות מיצים שמוכרת גם פלודה- משקה ברד פרסי מתוק עם מי ורדים ואיטריות (אל תעשו פרצוף לפני שתטעמו). עוד המלצות: המכולת הרוסית בתחילת השוק, תמיד מוצאים שם דברים מעניינים, ומולה "הסאלוף"- מאפיה תימנית שאפשר לשבת בה ולאכול ג'חנון מעולה, קובנה, סאלוף, חמשוקה ועוד. הם נחמדים ובימי שישי יש שם חפלות מטורפות.  בדרך חזור, אם כבד לכם ואין לכם כוח לצעוד, אפשר לקחת קו 7 שנוסע לאורך יגאל אלון או קו 104 שנוסע לאורך יגאל אלון ופונה ימינה ביצחק שדה.

תחבורה

טוב, זה קאץ'. כששואלים אותי איך זה לגור ביד אליהו אני די בעד, בעד המחירים, בעד המטבח הגדול שלי, בעד הדירה היחסית זולה שלנו, בעד הירוק והגינות. אבל אין להכחיש שהתחבורה הציבורית בעייתית. אם יש לכם אוטו מצבכם טוב כי לרוב יש חניה בשפע. רק קחו בחשבון שבימים שבהם יש משחק של מכבי בנוקיה- תתכוננו לזה שכלמיני ג'יפים מוגזמים ו-4*4 ראוותניים יתפסו לכם את החניה.

אם אתם מסתמכים על תל-אופן: ביחס לגודל של יד אליהו זה לא הרבה, אבל יש תחנות במשה-דיין פינת יצחק שדה, במשה דיין פינת לה-גארדיה ליד היכל נוקיה וביגאל אלון ליד שדרות החי"ל, מכירים עוד?

לגבי אוטובוסים, ובכן, יש כמה צירי תנועה שכדאי שתכירו. רוב תחנות האוטובוס נמצאות בלה-גארדיה. משם תוכלו לנסוע לתחנה המרכזית, לעזריאלי ולסנטר מצד אחד ומצד שני לגבעתיים, רמת גן ועוד. ביצחק שדה תמצאו אוטובוסים לסנטר, לרידינג, לאלנבי, לאבן גבירול ומהצד השני לגבעתיים, רמת גן, מחלף האלוף שדה וקרית אונו. מיגאל אלון תוכלו לנסוע לגבעתיים, לאוניברסיטה ומן העבר השני לתקווה. ממשה דיין תוכלו לנסוע לחולון ולתקווה ומהעבר השני לגבעתיים או לעזריאלי. שרון מוסיפה שיש די הרבה קווי אוטובוסים גם מדרך הטייסים, מעל השכונה.

כדאי לעקוב אחרי שעות הפעילות והתדירות של האוטובוסים, כי אין הרבה קווים שנוסעים אחרי שעות מסוימות של הערב והתדירויות ברובן די נמוכות. דניאל מפרט על קו 23: "קו 23 הוא הקו החביב עליי ביקום – הוא קו מעגלי שנוסע מגבעתיים, דרך הקניון, משה דיין, השלום, עזריאלי, יצחק שדה, בלפור, אלנבי ומשם חזרה. עובר כל 15-20 דקות כמיניבוס כל היום – מאוד מומלץ אם צריך להגיע לאיזור רוטשילד/אלנבי (אם כי ידרוש צעידה למשה דיין טיפה צפונה מיד אליהו)", לי יש חוויות פחות נחמדות עם הקו הזה (עושה סביבובים מטרידים וכבר פעמיים האוטובוס שאמור היה לצאת ב-20:35 מכרמלית לכיוון יד אליהו חלף על פנייב-20:32 באחד העם. לא כיף), אבל לפעמים הוא שימושי. ענבל מוסיפה, וזה מצוין עבור ציבור הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב, שמעבר לקו 7 המייגע יש את קו 279: "279- אוטובוס הקסמים לאוניברסיטה (עובר דרך עזריאלי ,ומהר מהר על דרך נמיר- בד"כ חצי שעה ממשה דיין עד לאוניברסיטה :)). אוטובוס מלא אנרגיות חיוביות של נוסעים שיודעים מה זה קו 7…". מעולה!

באופן כללי, ממליצה על כמה אתרים סלאש אפליקציות תחבורה ציבורית כדי להתמצא בתחנות ובקווים סביבכם: שימו לב ל"איפה-בוס", ל"אוטובוסים" ול"מוביט".

באשר לרכבת: אם אתם גרים בחלק הדרום-מערבי של יד אליהו אפשר לצעוד לרכבת ההגנה, אחרת אפשר לקחת לשם או לרכבת השלום אוטובוס.

Car2Go, שעד לפני שנתיים היינו צריכים לצעוד לגבעתיים כדי למצוא רכב שלהם, הגבירו נוכחות בשכונה ועומר מביא לתשומת ליבנו שיש מכונית סמארט ברח' השלושה ושני רכבי ניסן מיקרה ברחוב המערכה. תודה עומר!

שבת? נדפקתם. אין מוניות שירות ליד אליהו. מצד שני, אם אתם גרים בחלק הדרומי שלה, המונית שירות של קו 16 מגיעה לשוק התקווה ואפשר לתפוס אותה שם ולנסוע איתה לכיוון התחנה המרכזית ואלנבי, שרון מוסיפה שהיא עוברת גם בדרך הטייסים.

באופן אישי, סתם כך, שתדעו, אני חשה שהליכה זה ממש טוב לבריאות ולסביבה ומתסכל פחות מלחכות שעה לאוטובוס.

חוגים

יש ליד אליהו יופי של מתנ"ס, בית בארבור. יש שם שפע חוגים למבוגרים וגם בריכה, ספריה ומכון כושר. דנה מוסיפה ש"חדר הכושר של בית בארבור עבר עכשיו מתיחת פנים מאסיבית, ועוד מעט ייתן אחלה קונטרה לכל השאר. בינתיים כבר יש פילאטיס חמש פעמים בשבוע במגוון שעות, והמורה סבבה. ולמרות שאנחנו בשלהי הקיץ, הרחצה הלילית שלהם בבריכת בית בארבור פעם בשבוע, היתה חוויה מגניבה. קחו בחשבון לקיץ הבא."

שימו לב שמתנ"ס בת-ציון פתח את שעריו והוא ממש מקסים. יש ספריה (עדיין די קטנה) וחדר כושר, בספטמבר 2015 התחילו גם החוגים ואם יש לכם תינוקות קטנטנים (עד גיל זחילה) אני יכולה להמליץ באופן אישי על חוג בייבי יוגה עם סנדרה. כיף גדול לאימהות ולזאטוטים.

אפי מוסיף/ה שיש מתנ"ס גם ברמת ישראל, ברח' דם המכבים (זה קרוב מאוד לחלקו הצפוני של משה דיין) שבו יש פילאטיס וחוגים נוספים למבוגרים וילדים ושכמו כן יש חדר כושר בשם SWEAT ליד היכל נוקיה. תודה אפי! שרי מציינת שקוראים לחדר כושר "Sweat Star" ושהוא ממש אחלה.

דפנה מוסיפה את הסטודיו של דפנה לעיצוב דינאמי וזומבה ברחוב הרקפת 50 ברמת ישראל, טל' 052-8230077, חן חן!

עינת מספרת על הסטודיו שלה, "גופאני", שהוא לא במיוחד ביד-אליהו אבל גם לא מאוד רחוק:  "בגבעת רמבם בגבעתיים (ממש על דרך השלום). בגופאני שיעורי פילאטיס ויוגה, גם לנשים בהריון ולנשים אחרי לידה (עם התינוקות!), וגם שיעורי יוגה לילדים עם מורה מקסימה ומוכשרת. את כל הפרטים אפשר למצוא באתר הסטודיו : www.ambody.co.il או פשוט להרים טלפון :054-3211301"

 בגוף ראשון אני יכולה להמליץ על הקבוצה של "קהילות שרות" שנפגשת בבית בארבור מדי יום ד' ולומדת פיוטים.

כמו כן, שימו לב שבקבוצת הפייסבוק יש לוח חוגים מתעדכן.

מי יוכל/תוכל להמליץ על שלל פעילויות אחרות? מקהלה/סריגה/שפות וכו'?

חיות

וטרינרים- יש כמה באזור. אם פונים ברחוב שטיינשניידר שיוצא ממשה דיין בין לה-גווארדיה להורודצקי יש את מרפאה וטרינרית גבעתיים, הם מומלצים בחום רב מאוד. צוות מקצועי, אדיב, לא יקר מדי, אנחנו ממש בעדם. בביצרון יש בשדרות ההשכלה 1 מרפאה וטרינרית, ביגאל אלון לכיוון נחלת יצחק יש סניף של מרפאה וטרינרית בכיכר, מנסיונינו איתם במרכז תל אביב הם נחמדים מאוד, יקרים מאוד והצוות לא אחיד ברמתו, אבל הם פתוחים 24/7, שזה שימושי לפעמים.

גינות כלבים- באופן ממש מוזר אין גינות כלבים ביד אליהו. יש אחת מעל יד אליהו, בצומת של משה דיין והורודצקי, יש אחת נחמדה יותר באמצע שדרות ההשכלה. יפית מאירה את עינינו שיש גינת כלבים חמודה שבה אפשר לשחרר כלבים בשדרות החי"ל לכיוון לוחמי גליפולי. יוסי מספר ש"גינת כלבים עם מרחב גדול לכלבים נמצא באיזור המיוער שבין משה דיין לעירוני ט’, ליד מגרש הטניס".

מה שכן, אם אתם לא דואגים שהכלבים ירוצו לכביש, יש המון גינות שאפשר למצוא בהם כלבים ואת בעליהם, ובראשם גן ליידי שרה שבין משה דיין לגיבור האלמוני. אם אתם עולים במעלה לה-גווארדיה תמצאו את פארק וולפסון הענק, מרחבי דשא גדולים וכיפיים לכלב. שדרות יד לבנים הן מקום טוב מאוד לפגוש בו בעלי כלבים נוספים.

חנות חיות- יש חנות במרכז המסחרי, אנחנו לא מכירים אותה ומזמינים מ"אקספרס של חיות", יפית מספרת שגם "כלבו לכלב ולחתול" מגיעים אלינו. שימו לב שלא כל החנויות עושות משלוחים ליד-אליהו. שרי מיידעת על חנות חיות בשם "מובי דיק" בדרך ההגנה 96, ממש ליד יגאל אלון. חנה מוסיפה שיש חנות במרכז המסחרי של הנגבה-הגיבור האלמוני.

אוכל בחוץ

כן, אין פה בית קפה הגון, בר או מסעדה שכונתית הגונה, אלא אם כן אתם מחשיבים את ה"ארומה", ה"קפה קפה"  וה"דומינוס" של היכל נוקיה. אני לא. מה שכן, התמזל מזלכם וביצרון שכנתנו עולה כפורחת. רק חוצים את הכביש ביצחק שדה ועוברים את השביל שליד בי"ס ניב, והנה אתם בשדרות ההשכלה, מרגישים שוב תלביבים, והנה, במרחק הליכה, פיצה ממש מעולה, פיצרון, שנמצאת בשדרות ההשכלה 1. היום היא מתפקדת כבית קפה לכל דבר ועניין, עם המון סלטים וכמה מנות צמחוניות ואף טבעוניות. טעים ונעים שם. עוד בקרבת מקום תמצאו את לחמנינה, בקרמניצקי 14. ממשיכים ישר בשדרות ההשכלה, פונים שמאלה ליד הבניין של חברת החשמל, ליד גינת הכלבים- ואתם שם. פעם לחמנינה הייתה מאפיה שפעלה בבית קטן בביצרון, אבל לפני שנה הן פתחו בית קפה. לחמים מצויינים, מאפים מעולים, שירות חמוד, אווירה יוצאת מן הכלל. לאחרונה הן פותחות עד 23:00 ושמחתנו שלמה יותר. חייבת לעדכן, נכון לדצמבר 2015, שאני כבר פחות מחבבת את לחמנינה שהייתה פעם לחם חוקי (הה!). מאז שדגנית ונינה עזבו את המקום הלחמים פחות טובים, המאפים עדיין מצויינים אבל הכול יקר, השירות לפעמים לא משהו בכלל, לא נוח להיכנס עם עגלה (שזה מוזר ביותר בהתחשב בכמות ההיסטרית של הורים עם עגלות בשדרות ההשכלה), בקיצור, זה לא מה שהיה פעם.
טל מוסיפה עוד מאפיה קצת יותר רחוקה: "לגבי מאפיות, יש בנחלת יצחק, ביגאל אלון 134, סניף של מאפיית הכוהנים. יש להם לחמים מצויינים בעלות של 14-15 ש”ח לכיכר ועוד שלל מאפים, קפה ולדעתי אפילו סנדביצ’יה צמודה". באשר לבתי קפה תלביביים יותר, ובכן, לוקח בערך 20 דקות לצעוד לתחתית.

יש את פלאפל יד אליהו בשדרות יד לבנים ממש מול נוקיה אבל הוא לא משו (מצד שני, אני בררנית מאוד בפלאפל. זה קורה לירושלמים). יש את פלאפל השף המנצח מעל ביצרון, במשה דיין 129,והוא יותר טעים. דן הפנה את תשומת לבי שכתבו עליו דברים טובים בוואלה. עדן מדווח על צ'יפס מעולה ממש שם! כמו כן, השמועות מספרות על פלאפל גם בגיבור האלמוני פינת הנגבה, טרם יצא לי להגיע לשם. יואב מוסיף שיש פלאפל לא רע וזול ברחוב ביצרון ממש קרוב לעמינדב, מול הגינה.

אם אתם משום מה אוכלים בשר, יש את לה-גארדיה גריל בר במרכז המסחרי. הצ'יפס שלהם לא כל כך טעים אבל שאר האוכל (יש מיני דברים צמחוניים) טוב. בגוגל דוק מישהו כתב לנו שהם לא היו נחמדים כלל ושהוא לא חוזר לשם. במרכז המסחרי יש גם פיצה, דנה מספרת לנו עליה: "הפיצריה בלה גרדיה – 'מוצרלה', עושה פיצה סבבה לגמרי, וגם סלטים סבירים. ומשלוחים, כמובן". חנה מוסיפה ש"החליפו בעלות בפיצריה והיום יש להם שם מעבר לפיצה גם יוגורט מצוין עם מבחר גדול, קרפ צרפתי, קפה מעולה (בתור מפונקת בקפה זאת מחמאה גדולה!), מאפים וקינוחים. פתוחים עד השעות הקטנות של הלילה, לכל בעלי המאנץ' לילי למיניהם". תודה לחנה.

יש כמה וכמה מסעדות המיועדות בעיקר לציבור העובדים באזור המשרדים ליד היכל נוקיה (ברחוב נירים, השלושה וכו'), אני לא מכירה אותן, תרגישו חופשי לפרט אם אתם כן. אוקיי, דנה מפרטת להפליא: "המסעדות באזור ההיכל – אז ככה- מסעדת דינמו על הפינה של חרוץ ושלושה, היא מסעדת פועלים זולה, 35-40 ש”ח לארוחת צהריים מלאה. רק מה? איכשהוא בבגט ובפיתה זה יותר טעים. הצלחת לא עושה לאוכל כל כך טוב. לעומת זאת, מעבר לפינה, נירים פינת השלושה יש את זעפרן. הצלחות מצויינות, בקיץ היתה להם יופי של עסקית ב-25 ש”ח, ואז לא צריך בסנדוויץ’. למרות המסחור של היכל נוקיה, “פיק אנד רול” מציעה יופי של סושי ונודלס במחירים ממש רגועים, והם עושים משלוחים, אז יש קונטרה לאסיאתיות היקרות, כשבא משהו טעים ולא בא להשחט על זה.". גו דנה!  שרי מוסיפה ש"יש סושי (אומנם פושטי, אך זול) בהיכל נוקיה ועוד אחד בתחילת קרמנצקי צמוד לארומה".

אם חשקה נפשכם באוכל קצת יותר מפואר, יש כמה אופציות בהישג רגל: קפה איטליה המעולה, בקרמניצקי 6, שאם היה קצת יותר זול לגמרי היינו הולכים אליו לאכול פסטה ולשתות כוס יין פעם בשבוע, צפרה, ביגאל אלון 6, אסייתית במחירים מטורפים, אבל הם עושים משלוחים ממש מהירים ליד אליהו והאוכל שלהם טוב, לא רחוק משם, בסוללים 14, יש את טופולופומפו האסייתית במחירים אפילו יותר מטורפים, אבל אפשר לתפוס שם עסקית. ולפני זמן-מה נפתחה ביגאל אלון די קרוב לשם המסעדה של חיים כהן, יפו-תל אביב, יקר לעילא, טעים מאוד. שילוב משונה ביותר של מסעדות סופר-יקרות, מסעדות פועלים ופאסט פוד יש לנו פה, מקווה שיהיו יותר אופציות ביניים בעתיד.

מהכיוון השני, אפשר לטפס לדרך השלום (הכי מהר להגיע לצומת של משה דיין ויצחק שדה, להמשיך צפונה על משה דיין ולפנות ימינה בכביש הקטן שמכוניות לא יכולות לעבור בו, זה הופך לרחוב שיוביל אתכם ישר לאזור ההומה של דרך השלום) וללכת לשבת בקפה טאטי. הם לא לגמרי החליטו אם הם בית קפה כמו שמם או מסעדה כמו השירות והמחירים, אבל האוכל נחמד. יש לידם מסעדה אסייתית- דפנה מעדכנת ששמה "סורה", נכון! עם מחירים ידידותיים למשתמש אבל האוכל לא מדהים. אנחנו פעם התאכזבנו מהם, אבל טל מעודדת: "יש להם סושי מצוין! לא זול במיוחד, אבל רמה גבוהה של סושי. לגבי יתר המנות, יש טובות מאוד ויש בינוניות, כלומר האיכות אינה אחידה. הם עושים משלוחים אבל מינימום הזמנה של 120 ש”ח". דפנה מוסיפה גם את "קפה קפה" שלידם, ואת "סודוך" קצת יותר למטה בדרך השלום. אני, כאמור, מסתייגת מרשתות, אבל דפנה מוסיפה גם את "הדרים" שליד סודוך, היא כותבת שיש להם מיצים טבעיים וגלידת יוגורט מהממת. ינוסה בקרוב!

לגבי משלוחים, תתבאסו לגלות שלא כולם מוכנים להגיע ליד אליהו. זה מעליב בכל פעם מחדש. אם יש לכם מסעדות שאתם ממש אוהבים ומוכנות לשלוח אליכם ליד אליהו, בבקשה תוסיפו, נמאס לנו קצת להזמין כל פעם רק מג'ירף ומצפרה. מיכל המשובחת מוסיפה את המטבחון שמגיעים ממש מהר ואת אינדירה, איזה כיף! שרי נותנת עצה טובה: "באופן כללי אם מחפשים באתר "משלוחה" לפי הכתובת שלך, מגלים שיש לא מעט מסעדות שעושות משלוחים ליד אליהו (אבל יש גם הרבה שלא)". אכן.

נכון להיום, ספטמבר 2013, כבר קרה לי כמה פעמים שמסעדות שמשלוחה ציינו שמגיעות אלינו- לא מגיעות. מציינת לרעה את "קופי בר", שממש יושבים שלוש דקות נסיעה מיד-אליהו, אבל לא מגיעים לשכונה. כשכתבנו מייל נעלב הם התקשרו תוך דקות, אבל לא היה להם שום דבר לומר חוץ מזה שהם "מגיעים לתל אביב אבל לא ליד-אליהו". נייס, קופי בר, ריל נייס. גם "גוסטו" שפעם היו מגיעים- הפסיקו להגיע בטענה שחברת השליחויות שהם עובדים איתה כבר לא מגיעה לכאן.

ורמי מחזיר אותנו לשוק התקווה גם בענייני אוכל: "מבחינת מסעדות ומאפיות חובה לבדוק את שוק התקווה שהוא הרבה יותר מפירות וירקות – יש שם מאפיות מעולות גם של לחם וגם של מאפים מזרחיים מיוחדים. שמעתי שיש בשוק מסעדות אותנטיות מעולות כמו למשל מסעדת בועז". רמי ממליץ על המצגת הזו שהכינו בוואלה! על אוכל בשוק התקווה. גם בעכבר העיר הוסיפו מדריך לאוכל בתקווה. ועוד על אוכל בשוק התקווה מרחיבה אילנה: "תוסיפי גם שיש בשוק התקווה מקומות שמכינים קובה עיראקית אוטנטית: קובה בורגול, קובה עם אורז, סמבוסק ועוד. דוכן של סמבוסק יש בסוף השוק דוכן קטן שמטגן במקום חם חם." אני, כאמור, ממליצה מאוד מאוד על הסאלוף בכניסה לשוק, אוכל מצוין ואווירה נהדרת, אם יש לכם זמן לקפוץ ביום שישי בבוקר- אל תוותרו על החוויה. חנה מספרת שיש בתקווה מקום בשם "טורוס", שבאמת ראיתי באיזו נסיעה בקו 16, "טוסט נקניק סודוך סטייל, אבל ממש טעים עם רטבים טובים. פתוחים עד ממש מאוחר (2-3) והפלוס הוא שיש גם משלוחים.". לא מזמן פתחו באמצע השוק גם חומוסיה בשם זייתון, מקום נעים וטעים.

באשר לשתיה, ובכן, עומר שואל שאלה חשובה שאני עומדת מאחוריה ובטוחה שכמונו רבים וטובים: מתי יפתחו איזה פאב קטן ככה להרגיע את הגרון? Word!

אלמונית כתבה לנו בגוגלדוק:"אני וחבר טוב עברנו לפה לפני חודש, חיפשנו משו קרוב וכל פעם הגענו לאלנבי, עד שאיזה חבר לקח אותנו למקום ממש קרוב, ליד בית מעריב יש רחוב קטן התעשיה. המקום נקרא ,הגמל המרקד'. אחלה מוזיקה, בירות מיוחדות, ובין 18-20 יש להם אחד+ לחצי ליטר. בחיפושים שהסתובבתי באזור, זה המקום הכי קרוב… אם גיליתם משו אחר תשתפו כי לפעמים רוצים לגוון ואלנבי… זה רחוק"

עומר גם מביא לתשומת ליבנו שכל המאפיות המוזכרות מגיעות מחוץ לשכונה, מכירים מאפיה טובה ביד אליהו? די בטוחה שיש כזו היכנשהו. חנה נענתה לאתגר וסיפרה לנו על מאפיה מעולה במרכז המסחרי של הנגבה-הגיבור האלמוני, "מאפייה עם החלות כמעט הכי טעימות בארץ (אחרי הביתיות כמובן)"- טוב, אני לגמרי הולכת לנסות את החלות האלה. שימו לב שבשישי בבוקר במכולת דודו את יעקב מביאים חלות ויז'ניץ, הן נגמרות די מהר אז כדאי להגיע מוקדם.

סנונית ראשונה בענייני חינוך מגיעה מיעל, שכותבת על משפחתונים ופעוטונים: "בשכונה יש לא מעט פעוטונים ומשפחתונים אבל אני הרגשתי שדי קשה לגלות אותם… שלושה שראיתי שמפרסמים את עצמם הם של יפית ברח' המערכה (052-2572671), של עינב (050-6487883) וגן גאיה במעפילים (קרן 050-6534584). יש גם סניף נעמת בלה גרדיה וסניפי ויצו בנגבה ולא רחוק מאיתנו ברמת ישראל. אשמח להעביר פרטים לגביהם ולגבי אחרים שכנראה מעדיפים להיות יותר נחבאים אל הכלים (וגם התרשמויות מעבודת מחקר מקיפה) במייל הבא: yael ואז s ואז r (במילה אחת) שטרודל yahoo נקודה קום.". תודה ליעל!

כלמיני דברים שאתם בודאי רוצים לדעת איפה יש:

קוסמטיקאית/מניקור-פדיקור וכו'-  מירב באה לעזרתנו כאן, מצטטת: "יכולה להמליץ על איריס, קוסמטיקאית שיושבת במתחם בית גיל הזהב, אותו את מכנה המרכז המסחרי. היא מקסימה. באות אליה גם המון מחוץ לשכונה ומהצפון (תל אביב) ועושה אחלה פדימני, שערות ולייזר. היא יושבת בתוך המתחם ליד הכניסה לבית גיל הזהב".

תופרת- טרם מצאתי אחת ביד אליהו. מיכל מוסיפה תופרת בתקווה, ברחוב האצ"ל, קצת אחרי קמואל לכיוון מזרח, דפנה מוסיפה: "תופרת מקסימה וזולה יש ברחוב בצרון וקוראים לה רוזה, בטל' 5624066". לשמחתנו כי רבה, גל חברתי עברה לגור בשכונה, ממש ליד גן ליידי שרה, היא עושה תיקונים והיא מהממת, 050-8583863.

מספרה- לא יודעת. גברים יכולים להסתפר במספרות שברחוב הפלמ"ח. דני מוסיף שגברים יכולים להסתפר גם במספרת מוטי במעפילים פינת לה-גארדיה, דניאל מעיד ש"אני מסתפר אצל 'ליאור נסימוב' שנמצא על משה דיין, בין יצחק שדה ליינון, ממש מאחורי הפלאפל. הוא איש מאוד נחמד, לרוב פנוי שם, ספר מוצלח ותספורת גברים עולה 40 ש”ח". מה עם נשים? אני רואה מדי פעם מספרות, אבל לא יכולה להעיד על אף אחת, אשמח לעזרתכן. חנה כותבת שיש כמה מספרות לגברים ולנשים במרכז המסחרי של הנגבה-הגיבור האלמוני.

חנות אופניים-   בשדרות המעפילים יש חנות נחמדה מאוד. יש שם גם עוד חנויות של סקייטבורדים וכאלה בגלל הקרבה לפארק הסקייטרים של היכל נוקיה.

מיחזור- הדס שאלה איך אפשר לדעת היכן יש פחי מיחזור מסוגים שונים וכפינה נענתה עם הקישור השימושי הזה.

דואר- אף אחד לא שואל אתכם. אם העברתם את הכתובת שלכם ליד אליהו, הדואר יגיע אל סניף הדואר המחריד ביותר ביקום ברחוב השלושה, מאחורי היכל נוקיה. הסניף הבלתי מתפקד, מורט העצבים, של יד אליהו. קחו רגיעון ותכינו את עצמכם לחכות שעות ולהתעצבן. זה נכון בעיקר לגבי אשנב החבילות. ראו הוזהרתם. יש לציין שמאז שכתבתי את זה הזמנים קצת השתפרו, אבל אני אומרת את זה בזהירות רבה אגב השלכת מלח מעבר לכתף, דפיקה שלוש פעמים על עץ ודקלום מיני כשפים. יפית מוסיפה שאם אתם לא חייבים לגשת דווקא לשם (כדי לקחת חבילה וכדו')- "אפשר לגשת לסניף של גבול גבעתיים – נמצא במרכז המסחרי של דרך השלום פינת הטייסים – פשוט סניף קטן לתפארת". עדן ניסה ודיווח על חוויה חיובית ומרעננת. עוד אלטרנטיבה שחנה חולקת: "למי שנמאס מהסניף הקטן ברחוב השלושה מוזמן לסניף דואר הראשי בת"א, נמצא על דרך ההגנה, ממש בסוף (ליד אורט סינגלובסקי). יש שם צוות גדול ושעות פתיחה נוחות".

קופת-חולים- קופת חולים כללית: מרפאת איילון,  בשדרות יד-לבנים. יש בה גם מרפאת שיניים, פיזיותרפיה, עור וכלמיני רופאים מקצועיים יותר. התכוננו לאיטיות-מה בתורים לרופאים, לבית המרקחת, לקבלה. בצד השני של יד אליהו ישנה מרפאה נוספת בשדרות החי"ל. באשר למרפאת נשים, מאחורי ה-You כללית פתחו את מרפאת לב העיר (שהיתה קודם בנטקה) וסוניה מוסיפה מרפאה מומלצת לבריאות הילד, מרפאת הנטקה הנחמדה בנוה צה"ל, שכנתנו מדרום. מה טוב!

קופת חולים מכבי יש בלה גארדיה, ליד לוחמי גליפולי, מול החורשה.

יש לכם מידע נוסף לגבי קופות חולים אחרות? אשמח.

בית מרקחת- מעבר לאלו שיש בקופות החולים, יש סופר-פארם בהיכל נוקיה ועוד סניף בדרך השלום 53 בבית הורד, טל מעדכנת שהסניף של בית הורד פתוח עד חצות מדי יום, גם בימי ו', ובשבת כל היום. מירב מוסיפה: "בבית גיל הזהב ישנו בית מרקחת פרטי, היחיד שבשכונה, שהוא גם יקר, גם לא נחמד וגם פתוח בשעות בלתי אפשריות". Oh Well.

הופעות– אפשר ללכת ברגל לתמונע, יאי! וגם לאזור.

קולנוע- הכי קרוב להגיע לרב חן בקניון גבעתיים, ותשמחו לשמוע שזה יופי של קולנוע. ללכת לסינמטק זו גם אופציה, תלוי איפה בדיוק אתם גרים. אפשר לצעוד 20 דקות או קצת יותר, מקסימום- קו 9 ו-39 יכולים לעזור לכם בזה (39 יכול לקחת אתכם בביטחה לסנטר ללב, ואם תמשיכו עוד תחנה תגיעו לרב חן בכיכר דיזנגוף).

פעילות קהילתית ופוליטית- דעו לכם שבית מפלגת העבודה (של כל הארץ!) יושב בלה גארדיה 55.

עומר משתף אותנו, וזה שיתוף רציני, שיש גינה קהילתית ברחוב סטרומה, הנה קבוצת הפייסבוק שלהם, שלפיה עיקר הפעילות היא יום גינון מאורגן בימי ב' אחרי 16:00 ועד השקיעה. לפרטים אפשר לפנות לטל' הללו: בועז 050-7820107, גלית 052-8971167. נכון לדצמבר 2015 עובדים על גינה קהילתית גם בסמוך למתנ"ס בת ציון החדש.

איפה עוד ביד אליהו אפשר להתנדב, לפעול ולהתעסקן?

בתי כנסת- יש מיליון, רק תבחרו אחד, או שלא, זה ממש בסדר. מיכל מוסיפה וצודקת בהחלט, שראוי לציין שכל בתי הכנסת בשכונה אורתודוקסים.

מוסכים ופנצ'ריות- יש ריכוז שלהם מאחורי היכל נוקיה ובנייני המשרדים של יגאל אלון. אנחנו ממליצים על Shaft בחומה ומגדל 22.

כספומטים: שרי מעדכנת וזה רעיון מעולה, שיש אחד של בנק לאומי ברח' השלושה ואחד בבנק הפועלים ברח' לה גארדיה, אני מוסיפה שניים מתחת לבית גיל הזהב, אחד של לאומי ואחד של דיסקונט (ויש שם גם סניפים), טל מזכירה לנו את הכספומט בפינה של יצחק שדה ויגאל אלון, בסינרמה.

שופינג: דנה מעדכנת אותנו ש"אי אפשר להתעלם ממצבור חנויות מפעלי בגדי הים ברחוב נירים, בואכה גוטקס מול אייס, שסוגרות אחלה פינה בתחילת הקיץ, במחירי שוק בצלאל. רגע, בנות, ואם אתן כבר שם, חנות העודפים של לבני טריומף שווה סיבוב." ווהו! גם דניאל מדווח: "מאחורי היכל נוקיה, ברחוב נירים יש כמה חנוית מפעל של בגדי ים לנשים וחזיות, חלקן ענקיות ממש עם מבחר עצום – זוגתי קנתה שם ונהנתה גם מהשירות וגם המחירים". ואני מוסיפה שאכן קיבלתי שירות מעולה ומחירים נחמדים מאוד בחנות המפעל של טריומף.

באשר לקניית ספרים, ובכן, אין חנות קרובה ממש אבל לשם הגילוי הנאות אספר שאני עובדת ב"סיפור פשוט", חנות ספרים עצמאית ומשובחת, ושאתם מוזמנים לחשוב עלי כעל סניפונצ'יק שלה בשכונה. אם אתם מחפשים ספר כתבו לי ובמידה ואפשר להשיג אותו תקבלו משלוח אליכם הביתה. בהיכל שעכשיו נקרא מבטחים-מנורה יש חנות של 7 ב-100, חייבת להודות שאני ממש חשדנית כלפי דילים שכאלה.

שופינג נוסף מסתבר שאפשר לעשות במרכז המסחרי החמוד של הנגבה-הגיבור האלמוני. חנה משבחת אותו: "מרכז מסחרי נגבה-הגיבור האלמוני- מקום מצוין, יש שם מבחר גדול של מכולות, קיוסק, איטליז, מאפייה עם החלות כמעט הכי טעימות בארץ (אחרי הביתיות כמובן), 3 מספרות נשים, מספרת גברים, חנות ממתקים ומתנות עם צוות מקסים והדפסה על כריות, שעונים וכו', חנות לכלי בית וצעצועי ילדים, ניקוי יבש, רופא שיניים, חנות בגדים קטנה, חנות מזון לבע"ח, ואפילו משרד של מורה נהיגה:) בקיצור מקום קטן אבל מלא בכל מה שצריך. המקום פתוח עד 7-8 בערב, אבל הקיוסק פתוח עד יותר מאוחר."

תנועה: דניאל חונך את פינת הפקקים וממליץ "מי שנוסע הרבה לירושלים/דרומה – מומלץ לנסוע בבקרים דרך אלוף שדה או דרך הטייסים מאשר לנסוע למחלף לה גווארדיה המבאס".

מסגרות לתמונות: אילנה משתפת שיש ברח' הפלמ"ח חנות כזו, השתמשנו בשירותיו של המסגר שם כמה פעמים ואנחנו בעדו.

חנות פרחים: אילנה מספרת על חנות פרחים בפסאז' בית גיל הזהב.

חנות צילום: יש גם בפסאז' בבית גיל הזהב. תודה אילנה!

זה המקום להוסיף עוד קטגוריות, גם כאלה שיש לכם מה לומר עליהם וגם כאלה שהייתם רוצים לדעת עליהן עוד- שלחו לחמכם על פני הרשת, מישו בטח ידע להרחיב אודותיו.

 
66 תגובות

פורסם ע"י ב- אוקטובר 6, 2012 ב- הגיגים, מדריכים

 

תגים: , , , , , , , ,

על מה אני מדברת כשאני מדברת על קריאה

יקיריי, בהמשך לפולמוס רשתות הספרים נגד החנויות העצמאיות כתבתי פוסט שאני מרשה לעצמי לשים גם פה, משום שהוא קשור מאוד גם באוכל ובצרכנות נבונה וגם משום שזה הבלוג שלי ואני יכולה לשים בו מה שארצה, הה!

אז הנה. אתם יכולים לקרוא אותו בסלונה, או בחדר 404, או באתר החנות שלנו, איך שתרצו.

עכשיו, משקראתם, אשמח אם תספרו לי איך אתם קונים את המזון שלכם וגם אם יש לכם רעיונות לפעולה.

 
2 תגובות

פורסם ע"י ב- מאי 10, 2012 ב- אקטיביזם, הגיגים, קישורי אוכל

 

תגים: , , , ,

פיטוסטרולים זה טעים, או: מדריך הקטניות ב'

היי חברים, בהמשך לשיחתנו הקודמת, הפעם נדבר על מה לעשות עם כל הקטניות האלה. ובכן, כפי שסיכמנו קודם, מרגע שיש פריזר מצויד בשעועיות וחומוס קפואים ומזווה עם סוגים קלילים יותר של קטניות כמו עדשים בכל-מיני צבעים, הרבה יותר פשוט לצרוך קטניות על בסיס יומיומי. להלן מספר רעיונות למה לעשות עם הקטניות שלכם. בחודשיים האחרונים צברתי ממש הרבה נסיון בבישול עם קטניות רק כדי שאוכל לשתף אתכם בו (טוב, וגם כדי שהכולסטרול שלי ירד אבל זה בקטנה).

אני משתפת בעיקר במתכונים הפחות מובנים מאליהם ורק באלה שיצאו ממש ממש טעימים, כאלה שאחזור אליהם שוב ושוב. הרעיונות שאני מציעה לא נכתבים בצורת מתכונים כי ברוב המקרים לא בישלתי אותם ככאלה, אלא מערימה של מרכיבים ותיבול מסויים, והם יצאו טעימים כנראה גם אם הכמויות לא ממש מדוייקות. על כל פנים, אדייק ככל האפשר ואם יש בעיה או קושיה אני כאן כדי לעזור בתגובות, בקרוב גם אפתח ל"סוכר" דף פייסבוק (ברגע שאבין איך עושים את זה) ואז בכלל יהיה לכם כיף. אם כך, חילקתי את הקטניות לקטגוריות, ובכל אחד אציע לכם מתכון זריז יותר שאפשר להנדס בדקות ספורות ולקחת לעבודה ומתכון מושקע יותר, לארוחה של ממש. יאללה לטס גו (לא מאמינה שאין בשומקום ברשת אפשרות לשמוע את "יאללה לטס גו" של בתרי זוזי! מה זה אומר עלינו כאומה?! איזה קטע ששבוע אחרי שכתבתי את הפוסט צדיק בסדום העלה את זה!).

שעועית:
אפשר להחליף בין סוגי השעועית ברוב המתכונים אבל לקחת בחשבון שיש שעועיות דומיננטיות יותר, כמו השחורה והאדומה, ועדינות יותר, והתיבול בהתאם.שימו לב שהשעועית הלבנה קרמית יותר (והענקיות ממש טעימות, תודה למ' שהאירה את עיני!).
משהו לקחת לעבודה: הכי קל בעולם כשיש לכם שעועית מבושלת. פשוט נערבב אותה עם עשב תיבול כלשהו, נגיד, פטרוזיליה/כוסברה/נענע/בצל ירוק/עירית ועגבניה, מלח, שמן זית וחומץ יין אדום. היא אוהבת ריענון לפני האוכל אז יהיה נחמד אם יש לכם בעבודה מלח.
ארוחה: מתוך ספר בישול מעולה שגיליתי לאחרונה, The Complete Italian Vegetarian Cookbook. מתכון פשוט וטעים מאוד לשעועית עם ברוקולי וצ'ילי שניסיתי כבר כמה פעמים. נרתיח בסיר מים ונוסיף מלח (דרגת המליחות של המים צריכה להזכיר מי ים). נרתיח שוב ונוסיף פרחי ברוקולי, נבשל כמה דקות, נסנן ונשטוף במים קרים לעצירת הבישול. כעת נחמם במחבת גדולה שמן זית הרבה שום קצוץ. כשהשום מתחיל להעלות ריח נוסיף צ'ילי קצוץ (במתכון משתמשים ביבש, גם טרי יהיה מצויין) ואז נוסיף את הברוקולי, נערבב כך שיצופה בשמן, בשום ובצ'ילי, נוסיף שעועית מבושלת ומלח ונערבב כמה דקות, עד שהכול חם וספוג בשום ובצ'ילי. מצויין גם חם וגם בטמפרטורת החדר, כך שאפשר לקחת לעבודה את השאריות למחרת, עם ריענון של מלח ושמן זית.
חומוס:
משהו לקחת לעבודה: כמו עם שעועית, קל ופשוט. נערבב עם פטה/בולגרית, שמן זית, מלח ופפריקה מעושנת.
ארוחה: בגלל שאני ממש אוהבת חומוס, קבלו אפילו שני מתכוני ארוחת חומוס. הראשון הוא נזיד חומוס ובורגול עם לימון פרסי. נתחיל בלקרמל בצל: נחצה בצל ונפרוס דק, נניח את הבצל עם שמן זית בסיר גדול ונאדה לאט, בלי לחץ, אם הוא מקבל צבע לפני שהתרכך ממש- ננמיך את האש, אפשר גם להוסיף כמה טיפות מים, עד שהוא רך ושחום ומתוק. בשלב הזה נוסיף תבלינים: זרעי כוסברה, זרעי כמון וזרעי חרדל. נאדה ונוסיף לימונים פרסיים מעוכים- פשוט נניח לימון פרסי על קרש חיתוך וניתן לו מעיכה עם הצד של סכין גדולה. כמה שנשים יותר- הטעם יהיה יותר מורגש, אז תחליטו לפי טעמכם. אחרי שיעלה ריח מכל התבלינים על הבצל- נוסיף חצי כפית-כפית של פלפל-צ'ומה טובה ונערבב, ואז נוסיף בורגול עבה שטוף, ציר (שברור שיש לכם כעת בפריזר, משלמדתם כמה זה קל, לא?) בכמות שתכסה ויותר- ולבשל (כן, אם אין לכם ציר אפשר להשתמש במים, אבל הציר משדרג מאוד מאוד). הבישול לוקח בערך רבע שעה-עשרים דקות, תלוי אם אתם אוהבים את הבורגול שלכם נגיס או רך לגמרי. בערך חמש דקות לפני שמוכן- נוסיף חומוס מבושל ומופשר כף או שתיים של רכז רימונים וניתן לכבודה לספוג טעמים לעוד חמש דקות. נכבה את האש ונוסיף פטרוזיליה/כוסברה, לימון, מלח ושמן זית, נטעם ונתקן תיבול אם צריך. יאמי.
ולמתכון החומוס השני (יצא לי בהתחלה "חומוד", זה כי חומוס הוא חמוד, כמובן, מעבר להיותו מטמטם): חומוס איטלקי עם בצל מקורמל ועלים ירוקים, עוד מתכון מהספר הצמחוני האיטלקי שהזכרתי לעיל (וזכה לתמונה שתראו ממש בקרוב- ההתרגשות!). במקור, העלים הירוקים במתכון הם רדיקיו. מאחר ולא תמצאו פה רדיקיו תחת כל עץ רענן הפשלתי שרווליי וניסיתי כמה אופציות. כולן יצאו טעימות מאוד. לפיכך, מה שאתם צריכים זה פשוט עלים ירוקים ולהתאים את זמן הבישול לכמות המים או המרירות שבהם. ניסיתי עם עלי חרדל ועם רוקט, זה יצא מצויין גם עם תרד ומנגולד, וזה ממש ממש טעים בכל מקרה.
גם כאן מתחילים בקירמול ארוך של הבצל כמתואר לעיל במתכון החומוס והבורגול, אבל כאן, כשהבצל זהוב ורך, נוסיף לו בערך כף של סוכר חום. זה הופך את הבצל ליותר מתוק ונותן קונטרה מעולה למרירות העלים הירוקים ולאגוזיות של החומוס. נערבב בכף עץ לעוד שתי דקות עד שהסוכר והבצל חד-המה, נוסיף חופן זרשק- במקור יש צימוקים בהירים אבל אני די נגד צימוקים באוכל המלוח שלי וזרשק עושה עבודה מצויינת בלהיות יותר חמוץ ממתוק. אם אין לכם שוק לווינסקי או פרסי מחמד באזור מגוריכם, אתם מוזמנים להמיר בצימוקים או פשוט להשמיט. זה טעים בכל מקרה, אל חשש. נערבב את הזרשק עם הבצל ונוסיף את העלים הירוקים שקרענו לפיסות גדולות מבעוד מועד. עכשיו, אם השתמשנו בעלי חרדל, לוקח בערך עשר דקות בישול עד שהמרירות יוצאת מהם. לרוקט, חובזה, תרד ומנגולד (בלי העורקים הלבנים בבקשה) ייקח כשלוש-ארבע דקות, ויש לי הרגשה שקייל גם ידרוש יותר לכיוון העשר. אפשר פשוט לטעום ולהחליט.
כשהעלים הירוקים רכים נוסיף את החומוס שהפשרנו. אם אנחנו ילדים טובים והקפאנו את החומוס עם קצת מהנוזלים שבו הוא התבשל, נוסיף גם כמה כפות מהנוזלים האלה שיהפכו לרוטב טעים (אם לא- כמה כפות מים גם יעבדו). נוסיף מלח ונבשל כמה דקות עד שהכול ספוג בטעמים מתוקים-מרירים-חמוצים-אגוזיים-טעימים, נוסיף טיפ'לה שמן זית מעל הכול, ונתכונן לאחד הדברים היותר טעימים שהוצאנו תחת ידינו.
עדשים כתומות:
משהו לקחת לעבודה: אין מה לקחת לעבודה, זה מעיך.
ארוחה:  עדשים כתומות זו יופי של קטניה כשרוצים קטניה קלילה יחסית, כזו שלא דורשת יותר מדי בישול ועיכול. אין לי הרבה יותר מדי מה לחדש בנושא העדשים כתומות, אבל הנה כמה רעיונות שאפשר לארגן יחסית מהר. בשני המקרים אפשר להוסיף יותר נוזלים ולקבל מרק, או פחות נוזלים ולקבל נזיד (כאן מנעתי מכם בדיחת "או עוד פחות נוזלים ולקבל סיר שרוף", אין בעד מה).
אם כך, עדשים כתומות בכיוון ההודי: נאדה בצל עד שהוא מתחיל להתרכך ונוסיף קארי (באבקה, של פרג מומלצת, זה מה שיש לי בבית ועם אלה שמשתמשים המון בקארי ויש להם משחה הסליחה), כורכום, זרעי כמון וזרעי חרדל. במקביל נבשל פרחי כרובית כמה דקות במי מלח רותחים, נסנן ונשטוף לעצירת הבישול. נוסיף לבצל עדשים שטופות וציר (ראו לעיל), נבשל עשר דקות, נוסיף כרובית ונבשל עוד כמה דקות עד שהעדשים רכות. נוסיף הרבה מיץ לימון וכוסברה. אפשר לשדרג עם פרוסות שום מטוגנות במעט מעט שמן להזהבה (להיזהר לא לשרוף)
עדשים כתומות בכיון הכתום: נאדה פרוסות בצל, נוסיף קוביות גדולות של גזר, תפוח אדמה ובטטה, נאדה עד שהירקות קצת מזהיבים ומתחילים להתרכך, נוסיף עדשים וציר, וכשהעדשים רכות נוסיף מלח ושמן זית. אפשר לשחק עם המתכון הזה ולעשות אינספור וריאציות על הירקות שמשתמשים בהם. זה מעולה עם כל השורשים (שורש סלרי, שורש פטרוזיליה, ארטישוק ירושלמי), פשוט, מהיר וטעים.
עדשים שחורות:
אהובות לבי. הן קטנות וטעימות מאוד, מעולות לסלטים מאחר והן שומרות על צורתן ואידיאליות לקחת לעבודה. מקבלות באהבה תיבול חזק.
משהו לקחת לעבודה: נבשל את העדשים בהרבה מים או ציר עם עלה דפנה לכ-20 דקות, הן צריכות להיות רכות אבל עדיין נגיסות. נסנן, נשטוף ונשלוף את העלה, ננער טוב מהמים ונוסיף מיד מלח, חומץ בן יין אדום, רכז רימונים ושמן זית. כעת, אפשר להוסיף המון דברים: עגבניות שרי אפויות, כרישה מטוגנת, גזר אפוי, בצל ירוק, זרשק, העיקר שיהיה שפע ירוק- פטרוזיליה, כוסברה, נענע, עירית, ולאזן טעמים עם עוד מלח/ רימונים/ שמן זית / חומץ. זה צריך להיות חמוץ וקצת מתוק ומלא טעם.
ארוחה: מאוד מאוד אוהבת את המתכון של יותם אוטולנגי מ-Plenty שאופה קוביות גזר ועגבניות בתנור ומוסיף לעדשים המבושלות, מוסיף שפע עשבי תיבול, מניח בקערה ועורם מעל העדשים חציל קלוי וקרם-פרש (גם עם יוגורט טוב זה מעולה, כמו יוגורט באפלו או יוגורמה).
אופציה נוספת היא עדשים שחורות עם ברוקולי ושקדים: כדאי לכם, זה מעולה ממש, וכן, אני אוהבת ברוקולי למקרה שלא שמתם לב. נבשל את העדשים באותה דרך ולא נשטוף- רק נסנן ונשלוף את הדפנה. במקביל נרתיח מים בסיר, נוסיף להם מלח עד למליחות מי-ים ונזרוק פנימה פרחי ברוקולי. נבשל כשלוש דקות, נסנן ונשטוף במים קרים לעצירת הבישול. כעת נקלה שקדים פרוסים על מחבת נקייה, נוציא את השקדים לקערה, ונוסיף למחבת שמן זית. המחבת חמה כך שנטגן בעדינות פרוסות שום וניזהר לא לשרוף, נסו אפילו להוסיף את השום למחבת עם השמן כשהיא לא על האש אלא רק שומרת על החום מקליית השקדים. נוסיף את הברוקולי למחבת ונטגן-נערבב כמה דקות. נתבל את העדשים במלח, שמן זית, חומץ בן יין אדום, ורכז רימונים, נוסיף את תכולת המחבת ואת השקדים והרבה פטרוזיליה. אם במקרה עברתם ליד איזו מעדניה בזמן האחרון, קנו שם כמה ארטישוקים צלויים, פרסו אותם ותוסיפו כמה לעדשים (אם לא אכלתם אותם עוד בדרך), לא תצטערו. עוד טיפה שמן זית ומלח אם צריך- וזהו.
פולים:
עוד קטנית שחביבה עלי מאוד, וממש עכשיו אפשר לסור לשוק ולקנות פולים טריים (או לקבל כאלה בארגז של ח'ביזה אם אתם ברי-מזל כמוני). הפולים קצת פחות מתאימים לקחת לעבודה, אבל הנה כמה אופציות לארוחה: אפשר להכין את הסלט פול ושום ירוק שהכנתי באביב הקודם (ואם כבר אנחנו מדברים על עונתי- זה הזמן לקטוף את החוביזות האחרונות ולמלא אותן במילוי הגאוני מכאן). פשוט נקלף את התרמילים, נבשל מעט את הפולים ונקלף מהקליפה השקופה. בכל שאר ימות השנה פול ירוק קפוא עושה את העבודה: אין צורך לבשל, רק נשרה אותו במים רותחים ואז נקלף את הקליפה השקופה.
אופציה נוספת היא להכין אורז פולים בטכניקה דומה מאוד לזו של האורז-גזר: נשרה אורז בסמטי/פרסי בהרבה מים וקצת מלח לחצי שעה או יותר, נבשל במים רותחים כמו פסטה לכמה דקות, נסנן ונשטוף. נטגן המון בצל קצוץ לאט-לאט עד שהוא רך וזהוב, נוסיף לאורז את הבצל, פולים מקולפים ושפע של שמיר קצוץ (אפשר גם קצת פטרוזליה ונענע, אבל תנו לשמיר להיות במרכז),
נטעם ונראה שיש מספיק מלח, נשים בסיר עם תחתית עבה וטובה מעט שמן (אפשר עם טהה-דיג כמו באורז-גזר) ונערום את האורז בעדינות. עם גב כף עץ נעשה ארובות, נשים מגבת נקיה או נייר סופג ומעליהם את מכסה הסיר, נבשל על אש גבוהה חמש דקות ועל אש נמוכה עוד ארבעים דקות.
אתם רואים? יש אלטרנטיבות, לא חייבים לאכול רק מג'דרה ושעועית ברוטב עגבניות.
(חוצמזה, סתם שתדעו, אחרי חודשיים של כאלה הכולסטרול שלי ירד ב-90 מילי… מיקרו… בוא נסגור על יחידות וזהו?)
זהו. אם יש לכם הגיגים ורעיונות נוספים- אנא שתפוני בתגובות ותשרה עליכם הברכה.
 
2 תגובות

פורסם ע"י ב- מרץ 28, 2012 ב- Uncategorized, קטניות, תבשילים

 

תגים: , , , , , , , , , ,

לי זה לא יקרה? או: מדריך קטניות, חלק א'

כן, האמת היא, שבא לי לתפוס את עצמי של לפני כמה חודשים לשיחה רצינית. או לפחות לכאפה דרמטית שתעיר אותה.

כל זה למה? מפני שהאני של לפני כמה חודשים הביטה בזלזול בכל מי שסופר קלוריות, אחוזי שומן וכולסטרול. בכל מי שמבקש את הרוטב בצד, בכל מי שצורך יוגורט 0% שומן (טוב, האמת היא שעדיין קשה לי עם זה), בכל מי ששואל אם זה מטוגן או אפוי, בכל מי שמחליף חמאה בשמן. אתם כנראה מבינים לאן זה הולך.

אחרי שנות זלזול כאלה, היה רק הגיוני מצד אלות הגורל, מפלצת הספגטי המעופפת, מרקורי ומרפי שבדיקות הדם שלי תראנה כולסטרול גבוה מאוד מאוד. נו, כן, בדרך כלל אנשים חושבים שאם את צמחונית זה אומר שאת בריאה ומנשנשת קולרבי וזרעי פשתן כל היום, אבל במקרה שלי נראה שאת הפשתן החליפו תועפות חמאה וגבינות משובחות (זה מה שקורה כשעובדים באזור של כמה וכמה מעדניות מפוארות ובין שני שווקים). וזה לא שיש לי משהו נגד פשתן וקולרבי, זה בעיקר כל מה שיש לי בעד מתוקים וגבינות טובות.

אם כך, בתור התחלה ד"ר קרמר נזפה בי קשות ושלחה אותי לדיאטנית. *כאן צונזרה בדיחת הדרת חמאה מן המקרר מפאת מיאוס* הדיאטנית, שהייתה מאוד נחמדה והתחילה בחיזוקים חיוביים על זה שעל אף צמחוניותי הברזל והבי-12 שלי במצב משובח, פסקה: חודשיים עד לבדיקת הדם הבאה. בחודשיים האלה אני חייבת:

  • לצרוך מוצרי חלב רק עד 5% שומן
  • להימנע מכל מה שיש בו שומן רווי או כולסטרול
  • לשתות המון מים
  • לעבור לדגנים מלאים
  • להימנע ככל האפשר מפחמימות (בין השאר לעבור מתפוחי אדמה לבטטות, שבגדול זה בסדר, אבל רק אחלוק איתכם שלהכין טהה-דיג מבטטות זה לא רעיון טוב).
  • לעשות פעילות גופנית לפחות שעתיים וחצי בשבוע
  • לאכול לפחות כף שמן זית או רבע אבוקדו ביום (מה שנקרא בעגה המקצועית אומגה 9 ואפילו לא ידעתם שיש כזה)
  • לא לאכול שוקולד (צווחת "לאאאאאאאא" הפריחה את כל היונים בחניה של מגדל המאה)
  • גולת הכותרת: לאכול קטניות כל יום. בקטניות יש מין חומר שבלתי אפשרי לומר את שמו עם ס' ו-פ' ונדמה לי שגם ט', שעוזרים להוריד את הכולסטרול הרע (גם אתם מדמיינים את היצורים הקטנים מ"החיים" עושים פויה לכולסטרול הרע, שהוא כמובן בעל זקן ג'ינג'י?). לפיכך, צריך לאכול לפחות כוס קטניה ביום, וביום שבו לא הספקתי אני חייבת לצרוך שני בקבוקונים של מוצר חדש שאני חושדת ששטראוס נותנים לדיאטנית כסף להפצתו ובכל מקרה אחר לא הייתי נתפסת חיה איתו במקרר שלי. סוג של משקה יוגורט שמוריד כולסטרול שאני בטוחה שקפץ עליכם מרוב האתרים לאחרונה ולא בא לי לשתף פעולה בהפצתו.

כן, אתם מבינים, אני כל כך לא רוצה לצרוך את המוצר הכנראה מעובד-לזרא הזה, שאני מעדיפה בהחלט לאכול קטניות כל יום. הביטו. זה לא שאי פעם היה לי יותר מדי נגד קטניות, גם מרצוני החופשי צרכתי אותן פעם בכמה זמן (אבל יותר לכיוון הפעם בשבוע). העניין הוא, שצריך להכיר את הממזרות על סוגיהן. צריך למצוא את הדרך הטובה ביותר לבשל אותן ואת הדרך הטעימה ביותר לאכול אותן ובעיקר, צריך לגוון כשאוכלים אותן כל יום.

אם כך, בשלב זה של המדריך אני רוצה לשתף אתכם בכמה דברים שגיליתי שיועילו גם לדורות רוויי-הכולסטרול הבאים לגבי קטניות.

  • אם מתעלמים מהעדשים הקלות יותר לתפעול, עניין הקטניות הזה לוקח זמן. צריך להשרות אותן, לוקח הרבה זמן לבשל אותן, לפיכך, הדבר הכי חסכוני בזמן שאתם יכולים לעשות כדי שתהיה לכם אספקת קטניות סדירה במשך השבוע היא לטפל בהן מיד כשקונים אותן. הגעתם הביתה מהסופר/שוק/מכולת עם ערימת קטניות? מיד שימו אותה בקערה עם הרבה מים. זה לא דורש יותר מדי טיפול, רק צריך להחליף את המים כל כמה שעות ולהשאיר אותן כך 12-24 שעות. השריתם? יש לכם שעתיים ככה בבית בערב? גם הבישול לא דורש מכם יותר מדי, רק לערבב פעם בכמה זמן, לקפות קצף עכור אם יש ולבדוק אם מוכן. את הקטניה המבושלת אתם מוזמנים להקפיא בקופסאות קטנות או בשקיות עם חלק מנוזלי הבישול שלה, ומתי שתרצו יש לכם קטניה מבושלת בפריזר שרק צריך להפשיר ואז לעשות איתה מה שתרצו.
  • אי אפשר להתעלם מנושא הגזים, לצערינו, לפיכך אספר לכם ככה: ככל שתאכלו יותר קטניות, ככה הגוף שלכם יתרגל אליהן ולא יעשה לכם שום בעיות בכלל. האואבר, בינתיים יש כמה דברים מונעי גזים שאתם יכולים לבשל עם הקטניה שלכם: בשלב הבישול אפשר להוסיף שניים-שלושה עלי דפנה, כמה זרעי שומר וכמה זרעי כוסברה, כולם מצויינים, יחד או לחוד. בשלב הבישול המאוחר יותר, זאת אומרת, אחרי שהפשרתם את הקטניה וכעת אתם רוצים לתבל אותה או להמשיך לבשל אותה בדרך כזו או אחרת, במידה וזה מתאים לשאר הרכיבים, תיבול בקצת כמון או כורכום יפחית גם הוא את תופעות הלוואי הלא רצויות.

כדי שהקטניות שלכם תצאנה כמה שיותר טעימות משלב הבישול הראשוני, כמה רעיונות, באדיבותי ובאדיבות ספר הבישול המופלא How to Cook Everything Vegetarian של מארק ביטמן:

  • כדי לקבל קצת יותר טעם, אפשר לבשל בציר או להוסיף כמה קוביות ציר למי הבישול. יש קטניות שזה ממש משפר את טעמן (שעועית לבנה), אבל לדומיננטיות יותר זה לא ממש ישנה (שעועית אדומה).
  • כידוע, מלח מונע מהקטניה להתרכך. מצד שני, מלח זה טעים ומשפר את הטעם של הקטניה. לכן, רק באמצע הבישול, כשהקטניות מתחילות להתרכך, כדאי להוסיף מלח.
  • בקטניות שבהן יש קליפה דומיננטית, כמו שעועיות למיניהן וחומוס, אנחנו לא רוצים לקבל ערימה של קליפות ותוך מתפורר של קטניה, לכן מוסיפים שתי כפות מיץ לימון בשלב שבו מוסיפים מלח. החומציות גורמת לקליפה להיצמד חזק חזק ולא להרפות.
  • לטעם קצת יותר עשיר וחמאתי של הקטניה אפשר, ובכן, אם אין לכם כולסטרול על הראש, להוסיף קצת חמאה למים. אבל אל דאגה, גם מזיגה קטנה של שמן זית אל תוך מי הבישול תעשה עבודה מעולה.

זהו, יש לכם בסיס לאלפי מתכונים וקטניות שרק מחכות שתעשו איתן משהו. רעיונות למשהו הזה- בפעם הבאה. בברכת פיטוסטרולים להמונים ננוחם.

למדריך הקטניות- חלק ב'

 
13 תגובות

פורסם ע"י ב- ינואר 24, 2012 ב- מדריכים, קטניות

 

תגים: , , , ,

אורז-גזר פרסי (וגם ציר ירקות על הדרך)

אורז-גזר פרסי (וגם ציר ירקות על הדרך)

היי חברים.

סביב הכנת אורז יש איזשהו עניין מיסטי. תמיד יש מי שיגיד "הסוד הוא כוס וחצי מים על כוס אורז" או "להשאיר את הסיר בדיוק 12 דקות ואז לכבות את האש ולהשאיר עוד חמש דקות" או כלמיני דברים כגון שכאלה. היום נלמד שכשמכינים אורז פרסי כל זה לא משנה בכ-לל. כל העניינים המיסטיים נשארים, אחרת אני לא יכולה להסביר לכם בדיוק למה בשיטה הזו, עם כל ההתעסקות והזמן על האש האורז עדיין יוצא אחד-אחד וטעים וריחני שזה חלום, אבל הסודות הללו לא רלוונטיים. מה שכן- כל עניין הכמויות פה ממש לא חשוב. מאחר ואת האורז פשוט מבשלים בהמון מים ומסננים, לא משנה בכלל כמה כוסות אורז יש וכמה כוסות מים. גם כמות הגזר והבצל לא חייבת להיות מדוייקת. פשוט הכינו כמה שתרצו וקחו בחשבון שאורז מתנפח המון.

אם כך, היום נלמד איך מכינים אורז גזר כמו שקיבלתי מדודותיי ואז שיפצרתי קצת בעזרתו האדיבה של הפרסי בשוק לווינסקי. מה שיוצא בסוף, כשמו כן הוא, אורז עם גזר, אבל זה הרבה יותר טוב ממה שזה נשמע. קודם כל אני מתה על גזר והוא לא מקבל את הכבוד הראוי לו. אם לא ניסיתם, אנא מכם, קחו אל היד את ספר הפסטה הגדול של בת' איילון (מ'זתומרת אין לכם?! איך זה קרה?! מחדל!) ונסו מהר את הפסטה עם גזר שלה. תראו לאילו גבהים הגזר יכול לנסוק. כאן, הגזר מתמוסס כמעט אל האורז והוא מתובל בטעמים של קינמון ובצל מטוגן. בתחתית תתחבא לה שכבה של טהה-דיג, הלא הם תפוחי אדמה שחומים וטעימים. בקיצור, טעים, נורא נורא טעים. ולא תאמינו לריח שיהיה לכם במטבח.

כן. אז נתחיל בהשריית אורז פרסי בקערה של מים עם קצת מלח. אני לא יודעת למה בדיוק עושים את זה (מקצר את הבישול? מנפח את האורז? לסבתא ציפורה הפתרונים, אולי, והיא מתה כבר המונמון שנים), על כל פנים ככה מתחיל כל מתכון לאורז פרסי שאני מכירה. אתם יכולים להשרות לכמה שעות אם יש לכם, אבל גם אם תשרו רבע שעה יהיה טעים.

עכשיו, יש כאן כמה עניינים שצריכים לקרות במקביל. את האורז צריך לבשל חצי בישול, את תערובת הגזר צריך לבשל חצי בישול, ואז להרכיב את הסיר. ממליצה להתחיל עם הבצל והגזר ואז להעמיד מים שירתחו ולבשל את האורז, וככה הכול יהיה מוכן פחותויותר ביחד. אבל גם אם לא- לא נורא. לא יקרה שומדבר אם הגזר יחכה לאורז או האורז יחכה לגזר או (מתאפקת לא לכתוב "נאצר מחכה לרבין" ולצאת זקנה) מה שלא יהיה. רק קחו את זה בחשבון אם אתם קצרים בזמנים (ואז אני לא מבינה למה בכלל התחלתם, אורז גזר מכינים כשיש זמן).

זכרו גם שהבצל מתכווץ מאוד בטיגון ומוסיף המון טעם, כך שאתם ממש יכולים להתפרע בכמויות הבצל שאתם שמים. אם כבר נכנסנו לעניין הבצל, הרי שבישול בזול הנהדרת עסקה בעניין דמעות הבצל ארוכות. אם אתם לא מכירים אותה- הכירו-נא. מעבר לזה שהיא עוסקת ב-גאספ-בישול בזול, היא מצחיקה נורא. עכשיו, ב"ב (זה בסדר שאקרא לך ככה?) מגיעה למסקנה שאין באמת מה לעשות בקשר לבכי מחיתוך בצל. אני חולקת עליה. סבתא שלי (מהצד הלא-פרסי, אבל גם היא מתה) היתה הופכת את זה למבצע צבאי: פותחת חלון, פותחת ברז ושמה גפרור בפה. זה היה נורא מצחיק אבל לי זה ממש לא עובד. השיטה שלי מסתמכת על הפריזר: רבע שעה לפני שהבצל צריך להיחתך מאשפזים אותו בפריזר. ככה המיץ שלו, שהוא העסק המרושע שגורם לכם לבכות, משתחרר הרבה יותר לאט. רק אל תשכחו את הבצל שם, כי בצל קפוא זה פיכסה ואין מה לעשות עם זה, חוששתני.

ועוד דבר חשוב: המתכון הזה יניב לכם די הרבה קליפות שיתאימו בדיוק לציר. שיטה שלמדתי, כמדומני, מפיליס גלזר. לא צריך להשקיע יותר מדי בירקות טריים לציר, אפשר גם להסתמך על הפסולת של הירקות הטריים. מהמתכון הזה תשמרו את קליפות וקצוות הבצל, קליפות וקצוות הגזרים וקליפות תפוחי אדמה, טמונים בהם המון טעמים שיצלחו להכנת ציר. בכל פעם שאתם מכינים משו מירקות שמתאימים לציר- שימו את השאריות בשקית שתשמרו במקרר. כששקית השאריות שלכם תתמלא שוטפים את תכולתה היטב, שמים בסיר הכי גדול שיש לכם, ממלאים במים ומבשלים שעתיים תוך קיפוי של הנוזל העכור שמצטבר למעלה. אחר כך מסננים את הנוזל מהירקות ומבשלים אותו עוד שעה. בסוף מעבירים לקופסאות קטנות (ואפשר גם לתבנית קרח, וכשהקוביות קופאות- להעביר אותן לשקית. ככה יש קוביות טעם קטנות שאפשר להוסיף לרטבים ותבשילים) ומקפיאים. (זה היה רגע של אודטה).

או-קיי, אז אחרי שקילפנו את הבצל ושמרנו את שאריותיו ואנחנו גאים בעצמנו, נפרוס אותו לחצי וכל חצי נפרוס לפרוסות. נחמם מעט שמן בסיר ונטגן את הבצל לאט. אפשר להתחיל עם חום גבוה ואחרי כמה דקות, כשהבצל מתחיל לקבל צבע ולהפריש נוזלים, להנמיך את האש. אנחנו רוצים שהוא יקבל צבע חום, יתרכך ויתכווץ ויתמתק לו בסיר, כמעט יימס לתוך עצמו. אם אתם מרגישים שחסר לכם שמן אבל ד"ר קרמר נזפה בכם שיש לכם כולסטרול גבוה, תוסיפו כמה טיפות מים. עובד אותו דבר בשלב הזה.

עכשיו, זה ממש לא חובה, אבל אם במקרה יוצא לכם להגיע ללוינסקי, תמצאו את המוכר הפרסי ותקנו ממנו זרשק. מדובר בגרגרי יער פרסיים, חמצמצים וקטנים, כמו מיני-חמוציות אבל כמעט לא מתוקים בכלל. המתכון הזה יצא ממש טעים גם בלי הזרשק, ואם אתם אוהבים קצת מתוק באורז שלכם אתם יכולים להמיר אותו בחמוציות, אבל לטעמי הן מתוקות מדי. אם כך, אל הסיר עם הבצל המטוגן שלנו נוסיף חופן של זרשק ואם יש לכם- גם כמה חוטים של זעפרן יעשו פה נפלאות. נותנים לכבודה עוד שתי דקות להתערבב- ומוציאים מהסיר.

את הסיר נשמור לנו ותכף ייכנס אליו הגזר. שימו לב שגם הגזר מתכווץ פלאים ולכן אפשר להתפרע גם איתו. בבית של אמא שלי משתמשים במוּלי כדי לחתוך את הגזר לרצועות גדולות, אבל לי אין מוּלי (יומולדתי היה באוקטובר וטרם קיבלתי מרובכם מתנות. אף פעם לא מאוחר מדי), אז החורים הגדולים של הפומפיה עושים את העבודה באופן קצת פחות מכני וקצת יותר קטן, אבל זה עדיין מאוד טעים.

בכל מקרה. נשים בסיר שהבצל שהה בו קודם עוד מעט שמן ואז נוסיף את הגזר. נערבב כך שיתכסה בשמן ונוסיף מעט מלח שיוציא ממנו את נוזליו. אם הגזרים שלכם ממש טריים, הם יוציאו די הרבה מיץ וזה מעולה. נבשל אותם במיץ הזה עד שהוא כמעט ייעלם. אם הם לא מוציאים הרבה מיץ פשוט כדאי להקפיד לערבב לעיתים קרובות. אחרי עשר דקות אפשר להוסיף להם קינמון בנדיבות, וגם קמצוץ סוכר יעזור, רק כדי להדגיש את הטעמים. אם אתם מוצאים את אגוז המוסקט שלכם, גם טיפה ממנו יהיה מעולה (זה הזמן לצאת בקריאה נרגשת אל אגוז המוסקט שלי: אייך?! שנינו יודעים שאמרתי דברים שלא התכוונתי אליהם, זה היה כשהכרתי רק את הגרסא הטחונה שלך ולא את זו הטריה, הנהדרת. אני מצטערת ואוהבת אותך מאוד, אתה מוסיף טעם לחיי, בבקשה תחזור!).

כשהגזר שלכם כבר לא מבריק, התרכך מעט (אבל לא יותר מדי) וטעים לכם- הוסיפו אליו את תערובת הבצל ששמתם בצד ובשלו את השניים יחד לכמה דקות, שייספגו זה את טעמיו של זה. נעביר את התערובת לקערה. במקביל להכנת הגזר, אם עוד לא סיפרתי לכם, הרתחתם סיר מים עבור האורז. כן. כשהמים רתחו הוספתם את האורז עם המים שבהם הוא שרה, הבאתם שוב לרתיחה ובישלתם כשלוש דקות. כדאי לטעום אורז אחד ולראות שהוא חצי מבושל, קצת יותר קשה מאל-דנטה, ויש לו נקודה קשה באמצע. זה יהיה זמן טוב לסנן את האורז ולשטוף אותו טוב לעצירת הבישול. שימו לב שהמסננת צריכה להיות עם חורים פצפונים, שלא יסתנן לכם האורז עם המים (כמו זו, שעוברת איתנו מדירה לדירה כבר אלף שנות):

עכשיו, נכין את הסיר. ניקח כמה תפוחי אדמה (שלי היו קטנים, אז הייתי צריכה הרבה), נקלף (הקליפות לשקית) ונפרוס לאורך לפרוסות עבות, בין סנטימטר לשניים. ניקח סיר טוב, כזה שדברים לא נדבקים אליו (נגיד, זה שהשתמשנו בו לבצל ולגזר). אם אין לנו כזה נצטרך לשים נייר אפיה בתחתית הסיר וזה הרבה פחות כיף. אם אנחנו רוצים המון טהה-דיג- נשתמש בסיר רחב. בכל מקרה, נשים טיפת שמן בסיר (או אם אנחנו יכולים להרשות לעצמנו- הרבה שמן בסיר) ונסדר את פרוסות תפוחי האדמה במעגלים:

נפזר קצת מלח מעל תפוחי האדמה. עכשיו, נעביר את האורז המסונן שלנו לקערה עם הגזר והבצל ונערבב יחד. אני מפצירה בכם לטעום את התערובת ולבדוק אם אתם רוצים להוסיף עוד מלח או קינמון, כי יהיה ממש מבאס לבשל עכשיו את הסיר הזה שעה ואז לגלות שעם עוד טיפת מלח הוא היה יותר טוב. את האורז נעביר אל הסיר, על גבי תפוחי האדמה, בעדינות. בלי לדחוס. בעזרת כף או ידית כף או סכין נעשה ארובות באורז. פשוט נחדיר את הכף/ידיתה/סכין אל האורז עד למטה ונסובב בעדינות, ונחזור על זה בכמה מקומות שונים בסיר. המטרה היא ליצור מקום עבור האדים לבשל באופן אחיד את כל האורז.

מעל הסיר נניח שכבה כפולה של מגבת נייר ונכסה את הסיר. זה כדי לאטום אותו טוב ולהשאיר את כל האדים. אפשר גם לקפל לשניים מגבת מטבח נקיה.

את כל הכבודה הזו נשים על אש גבוהה לחמש דקות. אחר כך ננמיך את האש וניתן לזה שעה. כן, שעה. זה יהיה טעים גם אחרי חצי שעה, אבל תפוחי האדמה לא יהיו זהובים ופריכים מספיק. אם ממש אין לכם סבלנות אני מאשרת 45 דקות, אבל לא פחות. נכבה את הלהבה ונניח לסיר לעמוד עשר דקות (שוב, אין לי מושג למה, תזרמו איתי). לאורך כל הזמן הזה, מתחילת הבישול ועד אחרי אותן עשר דקות, אסור בתכלית האיסור לפתוח את הסיר. תנו לו לעשות את הקסם שלו.

עכשיו אפשר להפוך באלגנטיות מעל צלחת רחבה או להעביר עם כף לקערה ולא לשכוח לחפור תפוחי אדמה שחומים וריחניים מתחתית הסיר. אין בעד מה.

יאללה יאללה, תני מתכון: 

אורז גזר פרסי

שוב, הכמויות לא משנות. נותנת לכם כמויות לשלושה אנשים, וקחו בחשבון שזה הרבה פחות טעים בחימום חוזר:

1 ו-1/2 כוסות אורז פרסי

שמן לטיגון

מלח

2 בצלים

חופן (כ-15 ג') זרשק (לא חובה, אפשר להמיר בחמוציות או לוותר)

קמצוץ זעפרן (לא חובה)

5 גזרים

1/2 כפית קינמון

1/2 כפית סוכר (לא חובה)

גירור קל של אגוז מוסקט (לא חובה)

2 תפוחי אדמה בינוניים

  1. משרים את האורז בקערה עם מים ומעט מלח, אם אפשר לכמה שעות.
  2. חוצים את הבצל ופורסים לרוחב. מחממים מעט שמן בסיר ומטגנים אותו, בתחילה על אש גבוהה ואחר כך על נמוכה, תוך ערבוב, עד שהוא מתרכך ומשחים. זה לוקח בערך עשר דקות, אבל תנו לו זמן אם צריך יותר. אם הוא זקוק לנוזלים אפשר להוסיף כמה טיפות מים. לקראת הסוף מוסיפים זרשק וזעפרן. מערבבים ומטגנים עוד שתי דקות. מעבירים לקערה.
  3. מגררים את הגזר על פומפיה גסה (או מעבירים במולי בדיסקית של גירור גס מאוד). מוסיפים עוד מעט שמן לסיר שבו טיגנו את הבצל, מחממים ומוסיפים את הגזר. מערבבים, מוסיפים מעט מלח. מבשלים כעשר דקות, עד שהגזר מבהיר ומתרכך מעט. מוסיפים קינמון ומעט סוכר להדגשת הטעמים. אם רוצים מוסיפים גם גירור של אגוז מוסקט. טועמים ואם צריך מוסיפים עוד מלח, סוכר וקינמון.
  4. מוסיפים את תערובת הבצל אל הגזר ומטגנים יחד עוד שתי דקות.
  5. מרתיחים הרבה מים בסיר אחר. מוסיפים את האורז עם המים בהם שרה. מביאים לרתיחה ומבשלים עוד כשלוש דקות- מוודאים שהאורז מבושל באופן חלקי מאוד ועדיין קשה במרכזו. מסננים ושוטפים במים קרים.
  6. מערבבים את האורז והגזר וטועמים. מתקנים תיבול אם צריך.
  7. פורסים את תפוחי האדמה לאורכם לפרוסות בעובי סנטימטר וחצי עד שני סנטימטר. משמנים את תחתיתו של סיר רחב ומניחים במעגלים את פרוסות תפוחי האדמה. ממליחים מעט.
  8. מפזרים את האורז בעדינות על-גבי תפוחי האדמה. בעזרת כף או ידית כף יוצרים ארובות באורז. מכסים את הסיר בשכבה כפולה של מגבת נייר או מגבת מטבח מקופלת, ומעליה מניחים את המכסה.
  9. מניחים את הסיר על להבה גדולה לחמש דקות, מנמיכים את הלהבה ומבשלים שעה בלי לפתוח את הסיר. מכבים את האש ומניחים לעשר דקות. רק אחר כך הופכים על גבי צלחת גדולה.

פשיו, זה היה כל כך ארוך שאני פוטרת אתכם הפעם ושולחת אתכם לדרככם בלי שיר. נראה אתכם מוותרים על המתכון הזה.

כוכבית למתקדמים או למי שרוצה להפוך את המתכון ליותר בריא: להוסיף כוס חומוס מבושל ומופשר לתערובת האורז והגזר לפני שמעבירים אותה לסיר להמשך בישול. טעים טעים.

 
9 תגובות

פורסם ע"י ב- דצמבר 7, 2011 ב- תבשילים

 

תגים: , , , , ,

קישורי אוכל: איטס אול אבאוט מי

היי היי היי!

אז נכון שחשבתי שברגע שאגיש את התיזה חיי יהפכו למלאי פנאי ורוויי פוסטים? אז במקרה ולא הבחנתם, ובכן, טעיתי. מסתבר שעבודה במשרה ממש מלאה פלוס שלוש עבודות קטנות מהצד לא משאירה לי יותר מדי זמן, אבל מאחר ואני נהנית מכל הארבע, מצבי טוב ואני לא מתלוננת. טוב, אולי רק קצת, לפעמים.

על כל פנים, זה שלא כתבתי פה לא אומר שלא כתבתי. להיפך. כתבתי ממש הרבה בכל מיני מקומות ומאחר וברוב המקרים זה גם היה קשור באוכל, אני שולחת אתכם לקרוא ואל-חשש, יש גם כמה מתכונים. ואם בכל זאת לא נאה לכם ללחוץ על כל-מיני קישורים, מבטיחה פוסט מתכוני ממש בקרוב.

אם כך, נתחיל עם הכי טעים: מדריך פיצה. באחד מימי הסוכות סרתי למסעדת "טרנטינו" בעזריאלי (שהשמועות אומרות שהיא ממש מוצלחת), פגשתי פיציולו מאיטליה בשם פריקלה והוא הראה לי את שיטתו לפיצה מושלמת. זו היתה באמת פיצה מושלמת.

חוצמזה, אם לא שמתם לב, החלה עונת הזיתים. זה אומר שברחבי הארץ נערך עכשיו המסיק, ותמצאו בשוק זיתים מהעץ שרק מחכים שתכבשו אותם. דיברתי עם חוסם עבאס מ"אל-באבור" שלמשפחה שלו יש דונמים של עצי-זית ועם עידו תמיר מ"פתורה" על מה עושים עם הזיתים. וגם, זה הזמן לרכוש שמן זית של ראשית המסיק, שהוא הכי טעים, וזה של פתורה ממש ממש מומלץ (הם לא משלמים לי, הם פשוט נחמדים מאוד והשמן שלהם מעולה). היו כל מיני סיפורים מרגשים של חוסם על יום המסיק הראשון ועל האווירה המיוחדת שיש במהלך המסיק, אבל הם ירדו בעריכה, אז דמיינו את כל המשפחה מתאספת לעבודה וכל אמא מביאה את האוכל הכי הכי טעים שלה, וכולם רק מחכים להפסקה שבה אפשר לשבת מתחת לכמה עצי זית ולאכול.

ועכשיו בנימה אישית יותר, זה שאני כותבת ביקורות ספרים ב"סלונה" אולי חלקכם יודעים, אבל התחלתי לכתוב שם עכשיו גם טור אודות הדיי-ג'וב שלי, שהוא לעבוד בחנות ספרים. בפוסט הראשון כתבתי על המעבר מחנות ברשת לחנות עצמאית. בקרוב ההמשך.

 
תגובה אחת

פורסם ע"י ב- נובמבר 16, 2011 ב- הגיגים, כתבות, קישורי אוכל

 

תגים: , , ,