RSS

פריז, חורף 2015, חלק ה' אחרון ודי

17 ינו

בראשית היו: חלק א', חלק ב', חלק ג', חלק ד'.

טוב, אז אתם בודאי מנחשים שהדיאטה שלי מרגע חזרתנו ארצה מושתתת בעיקר על קולרבי ומים (פחותויותר, אל תתקטננו), כך שהרשו לי לפתוח את הדיווח על יומנו הבא בפריז, בו החלטנו לנסות להגיע לכמה פטיסרי מומלצים שטרם הגענו אליהם עד כה. התחלנו עם אחד שהיה ממש בקרבת הדירה, Ble Sucre, חיטה מתוקה בשבילכם. חשבנו לבחון את המילפיי כי עוד לא אכלנו מילפיי ואין ספק שמדובר במחדל.

1097 1098

זו כנראה לא היתה החלטה חכמה. הקרם היה חמאתי כל כך שבקושי היה אפשר לאכול אותו. הבצק היה דווקא טוב מאוד. עדן הפסיק אחרי ביס בודד, אני אכלתי כמה ביסים וויתרתי. עדן חזר כדי לקחת קאנלה לדרך, הוא אוהב אותם, אני פחות, ולפחות זה היה טעים.

משם נסענו למונטרייה, הלא הוא שוק פשפשים ענק בפאתי העיר. יורדים מהמטרו, הולכים קצת, חוצים כביש וכשמרגישים שנמצאים מעל הגרסא המקומית של איילון מתחיל השוק. הוא מסתעף לכמה שבילים ארוכים ארוכים. יש בו המון המון בגדים, קצת אקססוריז, מוצרי חשמל ולא מעט מוצרים שנראים פחות כמו יד-שניה ויותר כאילו הם נפלו ממשאית, אם אתם יודעים למה אני מתכוונת.

1099 1100

הרבה מהמוכרים ומהמבקרים בשוק דיברו בערבית, ונמכרו שם לא מעט רעלות וביגוד מוסלמי מסורתי, כך שלא הרגשנו מאוד בנוח לדבר בעברית, ובין כך זה לא היה שוק מסעיר במיוחד. הסתובבנו בין הסמטאות השונות וגם מצאתי כובע סבתאי מפואר שככל הנראה לא אחבוש לעולם ובזאת סיכמנו את יחסינו עם מונטרייה. בשלב זה היינו קצת רעבים אז נסענו לקלוגר, מקום שמתמחה בטארטים מתוקים ובקישים מלוחים. המקום מקסים ממש, והמוכרת הייתה נחמדה ביותר אבל האנגלית שלה לא הייתה מי יודע מה. בהיבריס אין קץ החלטתי שכבר די קלטתי מילים שקשורות באוכל ונתתי לה לאתגר אותי. אולי קצת יותר מדי. ביקשנו שתי חתיכות של קיש, ומסתבר שהיא הבינה שאנחנו רוצים את האפשרות הקצת יותר יקרה שמגיעה עם סלט. אז עניין התקשורת היה קצת בעייתי, אבל כפרת עוונות, במקרה שלי הסלט היה טעים יותר מהקיש.

11011177 1103

כן, זה היה השלט על הדלת. הקיש שבחרתי, עם פטריות ודלעת, היה די משמים, אם כי הבצק היה מצוין. הוא הגיע עם סלט עלים נחמד וסלט עדשים מרענן, שהיה מלא עשבי תיבול וחתיכות קטנות של משהו שאני כמעט בטוחה שהוא קולרבי (שני קולרבי בפוסט אחד, ואוו), ומעל שני הסלטים היה ויניגרט טוב. לא חשבתי מעולם על האפשרות לתבל עדשים בויניגרט, אבל למה לא בעצם. עדן אכל קיש לורן טוב מאוד, ובאופן כללי המקום היה נעים.

משם נסענו לחלק בעיר שנראה אחרת לגמרי באמצע הרובע ה-13. "גבעת השלווים" נשמע מאוד פסטורלי, אבל מצאנו שכונה שהבניה בה הרבה יותר חדשה ובבסגנון תעשייתי משהו. לרגע השכונה נראתה לנו כמו פרבר נעים ושקט, עד ששמנו לב שבזמן שהלכנו מהמטרו עד לפטיסרי ובחזרה ביקשו מאיתנו כסף ועזרה לא פעם. אני משערת שיש איזשהו אזור של גבעת השלווים שמרגיש כמו גבעה עם, אמממ, שלווים, אבל לא מצאנו כזה. המקום שלשמו נסענו עד גבעת השלווים הוא הפטיסרי של לורן דושאן, ואני שמחה שנסענו לשם. קודם כל, הכול שם נראה נהדר, ומעבר לזה, בחרנו קינוח שנקרא קארה שוקולה שממש תכף נדבר עליו.

1104 1107

לא היה לנו איפה לעצור ולאכול את הקארה שלנו, אז לקחנו אותו איתנו בזהירות למטרו ונסענו איתו עד לתחנה הבאה, אל מונפרנס. ממש ליד תחנת המטרו ומול בית הקברות של מונפרנס (שלידו השתרך תור גדל-מימדים) מצאנו גינה ציבורית נחמדת. כפי שאפשר לראות היה גשום באותו יום וכל הספסלים היו רטובים, אז החלטנו שנסתדר בעמידה. זה עוד מילא, מסתבר שהקארה ישב לו בתוך האריזה היפה בלי שום כלי עבודה והיינו צריכים להיעזר בעיקר, ובכן, בפה שלנו כדי לנגוס בו. אנחנו מקצוענים ולא נתנו לזה לעמוד בדרכנו.

1108 1109

אני מקווה שאתם מבינים שעם כל הצער והטישו שהזדקקנו לו בסוף, זה היה פשוט מצוין, ובהחלט אחד הדברים הכי טעימים ומענגים שאכלנו בפריז. להערכתי מדובר בדקואז מוקף במוס שוקולד אגוזים עם כמה שכבות שוקולדיות מרירות וציפוי של שוקולד חלב, אבל רק אלוהים ולורן דושאן יודעים. מה שלא יהיה, לא הייתי מתנגדת לעוד אחד כזה עכשיו.

אחר כך יצאנו לטייל קלות במונפרנס. בטיול הקודם לא היינו שם ודי נחמד באזור. ויתרנו על הבית קברות (גם על פר לשז ויתרנו. גם בטיול הקודם. החלטנו שיש לנו מספיק בתי קברות ככה, בשוטף). וטיילנו ברחובות, ראינו לא מעט סמטאות אוכל נחמדות וחנויות מקסימות, אבל המטרה הייתה להגיע לבוגאטו, אחד המקומות הכי מגניבים שראיתי מעודי.

1114 1115 1118 1119

תשמעו, בהחלט ייתכן שמדובר במקום לילדים. אני לא יכולה להכחיש או לאשר. יש שם את כל מה שצריך כדי לערוך את מסיבת היומולדת הכי שווה, מתוקה ויפה אם אתם בני 5-8, או אם אתם אני או עדן. יש שם כלים מהממים, ממנז'טים מקושטים דרך תבניות בהמון צורות וחותמות לעוגיות ומה לא והכול מעוצב משגע. ויש גם כמה קינוחים מטורפים. קודם כל, בתמונה למעלה? אלו לא ירקות, זה מרציפן. כן. עכשיו הביטו בויטרינה. אתם קולטים את הדומינו ואת הלגו? אתם רואים את ההמבורגר?

1116 1117

מה? לא הייתה שום ברירה. ההמבורגר הזה, שעלה רק קצת פחות מהמבורגר פריזאי רגיל, הורכב ממקרון תפוזי למטה ולמעלה, ובאמצע: מוס שוקולד עם פצפוצים, קרם פטל, נענע ודף מרציפן. כל הקונסטלציה כל כך מופרכת ויפה, שהייתם חושבים שאין מצב שזה גם טעים. תנו לי להגיד לכם, זה טעים. מאוד. גם כזה הייתי אוכלת עכשיו.

החיים נמשכים, ולכן מבוגאטו המשכנו למקום של מבוגרים. הוגו & ויקטור, הלא הם צמד קונדיטורים, אוחזים בחנות שנראית כמו חנות תכשיטים בכיכר המדינה, והמחירים בהתאם. היינו קצת בשוק, אז הלכנו על פשטות. מדלנים. איך יתכן שעוד לא אכלנו מדלנים? אם כך, רכשנו מדלן אחד במילוי פרלין ואחד בטעם רויבוס, תה אדום, ויצאנו בחרדת קודש.

11201121 1122

המדלנים, להפתעתנו הרבה, היו מעולים. לא יאמן כמה עוגה פשוטה יכולה להיות טעימה. בעיקר המדלן הראשון, עם אגוזי הלוז והפרלין. הבצק היה נהדר, רך ושקדי ונימוח, המילוי היה נפלא, אגוזי, עשיר ולא מתוק מדי. גם מדלן הרויבוס, שהיה לו גוון אדום שלא כל כך רואים בתמונה, היה מצוין. הטעם המובחן של תה אדום הסתדר עם אותו בצק רך ושקדי ונימוח באופן מושלם.

בערב נסענו לעוד חלק אחר לגמרי של פריז, כזה שנראה יותר כמו הרצליה פיתוח, לקולנוע MK2. מדובר במתחם גדול ויפה, והלכנו כדי לראות את יצירת המופת הקולנועית "איך להיפטר מהבוס 2", ביקוז דאט'ס ג'אסט האו ווי רול, ביצ'ז. אגב קולנועים בפריז, קטע מוזר. ראינו שלושה סרטים ועל כל כרטיס שילמנו מחיר אחר, מ-5 יורו עד קצת יותר מ-9. בכל מקרה, מתחם הקולנוע הזה מאובזר בחנות ענקית ומלאה כל טוב: ספרים, שעונים, אוכל שמיובא מארה"ב והמון סרטים, ומצאתי שם אוזניות מושלמות במבצע מטורף, הללויה! הסרט היה מצחיק גם אם מטופש למשעי. מחוץ למתחם עמדו כמה משאיות אוכל מגניבות, אחת של נקניקיות, אחת של סנדוויצ'ים, אחת של נודלס. חלקנו פאדתאי צמחוני ועמדנו לאכול כאחרוני הסטודנטים הפריזאים השיקיים שהסתובבו שם. היה טעים.

11261125

למחרת פתחנו את הבוקר בלנסות מאפה נואל קלאסי (חוץ מבוש) שראינו בכל מקום ולמרבה הצער אני לא מצליחה להיזכר מה היה שמו. לא שם מרגש, משהו די פשוט, זה היה. יש כאלה גדולים, יש קטנים. מדובר בבצק עלים ממולא במרציפן. זה טעים כמו שזה נשמע, אם כי לא הייתי מתנגדת לקצת יותר מרציפן בבצק שלי.

1127

היה זה יום ראשון הראשון של החודש, מה שאומר מוזיאונים בחינם! החלטנו על מרכז פומפידו.

1128 030

תנו לי לעדכן אתכם כבר עכשיו: הדבר הכי מוצלח במרכז פומפידו זה הבניין. בניין מטורף ויפה להפליא שכל הפנים שלו בחוץ שלו. אתם רואים למה אני מתכוונת. מאחר והיה, כאמור, חינמי, ציפינו לתור כאורך הגלות וקיבלנו משהו די דומה.

1129

רואים את התור שמשתרך מהכניסה אל הרחבה? רואים את נקודת המבט שלי? צילמתי את התמונה הזו בעודי עומדת בתור. התור התקדם במאונך מהכניסה ואז פנה מעדנות לפי תוואי הרחוב ושם בקצה עמדנו אנחנו. באופן מפתיע, התקדמנו במהרה ונכנסנו אחרי פחות מרבע שעה. הסתבר שלתערוכות המתחלפות כן צריך לקנות כרטיסים, אז הסתפקנו בתערוכה הקבועה. לא היה קל. קודם כל מדובר במוזיאון ענק. כשעולים במדרגות הנעות החיצוניות לבניין יש תצפית נהדרת על העיר:

1131 1132

ובפנים, יש כל כך הרבה דברים שזה כמעט בלתי אפשרי לספוג את הכול. ראינו הרבה עבודות, המון צילום, קצת ציור, פיסול, מיצבים וקצת עבודות וידאו, אני לא בטוחה מה מהם הלך איתי. צילמתי כמה דברים שהרשימו אותי, אבל אני חושבת שצריך לגור בפריז כדי ללכת לפומפידו בכל פעם קצת, וממש להתעמק בעבודות מסוימות.

1133 1134 1137 1140

יצאנו משם קצת מבולבלים, והגענו בדיוק לשעת הפתיחה של חנות תיקים מהממת שמצאתי בה את ה-תיק. זה היה האחד שחיכיתי לו. זה היה פשוט זה. ואפילו לא מאוד יקר. אם כך, יצאנו מבולבלים מפומפידו, נרגשים (אני, סופסוף מצאתי תיק!) ודי רעבים, לחפש לעדן איזו צלחת שרקוטרי שהוא חשק בה. החיפוש היה קצת מתסכל, הרבה מלכודות תיירים ומקומות יקרים, וגם סתם מקומות סגורים כי יום ראשון. בסוף נסענו לתומיו, מקום שהומלץ לנו עליו, ובגוגל מאפ שלנו היה כתוב עליו שהוא פטיסרי ובראסרי. כשהגענו התברר שזה רק פטיסרי, אבל לקחנו לדרך בריוש קטנצ'יק עם פירורים.

1143

הבריוש היה בינוני למדי. האואבר, ליד תומיו מצאנו בית קפה מפוקפק משהו שפתוח 24/7. הייתה בו צלחת שרקוטרי לא מאוד יקרה. עדן לקח לעצמו כזו, אני החלטתי שמספיק עם הבצק, אני צריכה איזה סלט, ובחרתי בסלט שאני נשבעת שמה שהיה כתוב עליו זה שהוא עם גבינת עיזים חמה. זה מה שהגיע:

1144

היישר מהאייטיז נחתה עלי הפלטת מטוגנים הזו עם כמה עלים ועגבניות. לא נורא, היה טעים. היינו בגדה השמאלית והחלטנו ללכת משם ברגל על גדות הסיין לכיוון אנז'לינה. גילינו עולם כיפי ומקסים של ראשון אחר הצהרים על גדת הסיין.

1151 1152

המון אנשים, ילדים ומבוגרים, משחקים, מחליקים, אוכלים במשאיות אוכל או סתם כך מטיילים. זו הייתה הליכה כיפית למדי, ובסופה הגענו לאנז'לינה. היה זה הערב האחרון שלנו בפריז וידענו שאיטס נאו אור נבר, אז חיכינו בתור משהו כמו 45 דקות, חלקם הנכבד מאחורי חבורה צוהלת של איראנים צעירים שניסיתי להבין מה הם אומרים על אף שאני יודעת בערך שש מילים בפרסית ורובן קשורות באוכל. רמז מטרים למה שחיכה לנו בסוף הטיול? יתכן. על כל פנים, הציפיה השתלמה. היה ברור וידוע מראש, ולא משנה כמה עדן ניסה לשכנע אותי אחרת, שמה שצריך לאכול באנז'לינה זה מון בלאן, ולצידו צריך לשתות שוקולה שו. לא הייתה שום ברירה. זה מה שעשינו (ולפי מראה השולחנות סביבנו זה מה שכמעט כולם עשו). גם המלצרית הותיקה, העניינית והקצת סרקאסטית נראתה כאילו אנחנו לא התיירים הראשונים שנכנסו לאנז'לינה והזמינו שוקולה שו אחד ומון בלאן אחד, לחלוק. לפעמים צריך לדעת לבחור בקלאסיקה, ולרוב קלאסיקה הופכת לקלאסיקה בצדק, וזה בדיוק המקרה באנז'לינה, שהיא קודם כל בית תה קלאסי למשעי. מקווה שתתפסו את האווירה:

11551157 1159 1160

המון בלאן היה אחד הדברים היותר טעימים שאכלתי. לשמחתי עדן לא חשב כמוני אז נשאר לי יותר. בתחתית היה מרנג, מעליו קצפת ומעל הכול הוזלף קרם ערמונים (בתפריט קראו לזה ורמיצ'לי קרם ערמונים, כה מקסים!). השוקולה שו היה סמיך (פחות מזה של קפה פושקין, יותר מז'אן פול הבין ומז'ראר מולה) ומתוק והגיע גם עם קצפת, כי לא מספיק מתוק פה מסביב. באנז'לינה מבינים עניין ולכן הכול מגיע עם קנקן מים, כי בכל זאת. היה טעים ונהדר וגם כזה הייתי אוכלת עכשיו. לפני שירדנו למטרו הספקנו לראות את המראה הפריזאי המושלם הזה.

1163

הלכנו לארוז, וקמנו למחרת בבוקר מוקדם כדי ללכת לפושון עוד פעם אחרונה. באופן סמלי למדי זה היה גם הבוקר שבו ילדי פריז חזרו ללימודים וראינו אותם נוהרים אל בית הספר. בפושון קנינו קרואסון טוב ואכלנו אותו בתחנת המטרו בנימוס מושלם. אורוואר קרואסון, אורוואר פריז.

1165

החזרה הביתה לא הייתה פשוטה, אבל התסבוך צפן בחובו סיפור. אני יודעת, קשקשתי די, אתם עייפים, נמאס לכם מפריז (?!), אבל זה סיפור אחרון, נו. והוא מגניב לעילא. ובכן, כל הטיסה הזו לא התחילה טוב. בבידוק הבטחוני הוציאו אותי כדי לערוך עלי חיפוש. אותי. עם סוודר הסנאים והבלוטים שלי, עם מגפי הגומי הפרחוניות שלי. פקחית משמשה לי את הצורה לנגד לא מעט עיניים ונעלבתי קשות. עלינו למטוס וגילינו שאנחנו לא יושבים ביחד ושיש בינינו את המעבר. מישהי ישבה במקום של עדן וכשביקשנו ממנה לעבור היא הורידה את המזוודה שלה מלמעלה ישר אל הכתף שלי. היה מאוד נעים, כל הסיפור. שדה התעופה בפריז היה ערפילי מאוד מאוד, ושדה התעופה באיסטנבול גם הוא כנראה סבל מעודף מטוסים או משהו בדומה, וישבנו במטוס במשך שעה וארבעים, כשאנחנו כבר מבינים שלא נספיק לקונקשן שלנו, ואין לנו שום מושג מה זה אומר. הדייל הטורקי האדיב הסביר שיכול להיות שיחכו לנו, ושאם לא – חברת התעופה תדאג לנו, אבל הוא לא יודע יותר מזה.

הטיסה לתל אביב הייתה אמורה לצאת מאיסטנבול ב-19:15, נחתנו ב-19:45, ולמטה חיכה לנו עובד של טורקיש שקרא לכל מי שפספס את הקונקשן שלו: מי לתל אביב ומי לטהרן, אליו. אם כך, היינו קבוצה של כ-15 מפספסי קונקשן לתל אביב ועוד כ-15 מפספסי קונקשן לטהרן, והטורקים בלי להתבלבל שמו אותנו ביחד, לקחו אותנו כמו בטיול שנתי בקבוצה לביקורת דרכונים, לקחת את המזוודות שלנו, ואל אוטובוס שלקח אותנו לשדה התעופה השני באיסטנבול, שם סידרו לנו מקומות בטיסות מאוחרות יותר לטהרן ולתל אביב. בהתחלה שררה מבוכה קלה, אבל מישהו בקדמת האוטובוס התחיל כבר לדבר עם איזה זוג ולהתלוצץ על המצב המשעשע, חיפוש משותף אחרי אחד הנוסעים שנעדר הביא לעוד הקלה באווירה, ובסוף הסתובבנו אל הזוג האיראני שישב מאחורינו באוטובוס ושוחחנו קלות. הם היו חמודים מאוד, זוג שיראזי צעיר. סיכמנו שאנחנו לא מייצגים את הממשלות שלנו. נסענו דרך איסטנבול הלילית וראינו קצת ממנה, נפרדנו בחיוכים נרגשים (בכל זאת, החד-פעמיות של הסיטואציה הייתה ברורה), והלכנו להעביר עוד כמה שעות בשדה התעופה השני. כדי לא להשאיר אותכם בלי תמונות נוספות של מאפים, קנינו שם סוג של מאפה טורקי עם גבינה.

1176

היה נחמד אבל לא מדהים. מצד שני, אוכל של שדה תעופה, נו.

הגענו בסביבות 3:00 לפנות בוקר, הישר אל הדיבורים על הסערה. זלזלנו קצת בתלונות על הטמפרטורות הצפויות ושילמנו סכום מופרך לנהג מונית. מצאנו את החתולים מחורפנים קלות מהיעדרותנו, ואחרי לילה כמעט נטול שינה יצאתי לעבודה ברגל. אבל בלי השוואות.

1149 1171

את הפרידה שלו מפריז גרבוז בוחר לעשות כשיורד שם שלג. באופן מופרך ובלתי צפוי לא ירד עלינו שלג בפריז אבל הוא כן ירד בארץ (לא עלינו ממש אבל כולנו יהודים). עזבנו את פריז השלווה שחזרה לשגרת אחרי החגים שלה, וקצת אחרי זה פתאום התרגשו עליה הפיגוע בשארלי אבדו ואחר כך אירוע המכולת הכשרה (כבר יש לו שם?). באופן אישי אני חושבת שזה רמז, דברים רעים התחילו לקרות לפריז מיד כשעזבנו אותה ואני סבורה שממשלת פריז צריכה להחזיר אותנו על חשבונה כדי לבטח את העיר מצרות נוספות. מצד שני, שמעתי שיש איזו קונדיטוריה מטורפת בפתח תקווה שחייבים לנסות.

 

Advertisements
 
3 תגובות

פורסם ע"י ב- ינואר 17, 2015 ב- Uncategorized

 

תגים: , , ,

3 תגובות ל-“פריז, חורף 2015, חלק ה' אחרון ודי

  1. שוֹעִי

    ינואר 18, 2015 at 2:00 am

    ציפי יקרה, כבוגר חמש הרשימות אני מרגיש כבר כאילו נדדתי אחריכם ברחובות פריס במסע הטעימות
    כן,כן, אם לא זיהיתם זה הייתי אני בתחפושת הכחולה שדידה אחריכם בצעקות: "עוגי רוצה עוגיה! עו-ג-י-ה!"

     
  2. שוֹעִי

    ינואר 18, 2015 at 1:07 pm

    הו, תודה לך, מעולם חיפשתי חליפה המתאימה למידותיי (-:

     

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

 
%d בלוגרים אהבו את זה: