RSS

פריז, חורף 2014-2015, חלק ד'

10 ינו

ולמאזינים שהצטרפו זה עתה: חלק א', חלק ב', חלק ג'

כן כן, אני יודעת שהתעכבתי קצת עם העדכונים, אבל בכל זאת הייתי בפריז, וזה, היו דברים יותר מעניינים לעשות. אם כן, הגענו אל היום האחרון של 2014, אותו התחלנו עם עוד הליכה לשוק ד'אליגר. הגילוי המרעיש: דוכן של שני אננסים ביורו. כן. אננסים טובים, גדולים, יפים, ביורו אחד.

001

ברור שקנינו. האננס הראשון היה מעולה (ומתי כבר יוצא לנו לאכול חצי אננס בעצמנו, בעצם?). את השני פתחנו אחרי כמה ימים והוא כבר לא היה במיטבו. את המשך היום הקדשנו לחנויות למיניהן, בראשן כמה חנויות צעצועים מגניבות ביותר.

002003

ואחר כך שמנו פעמינו אל פושון, ממלכת האוכל הצרפתי הבלתי-נמנעת וטוב שכך. בחלל הראשון של החנות היה תור ארוך של קוני שמפניה לקראת חגיגות ראש השנה (בביקור חוזר ראינו שהוא בעיקר כולל פטיסרי), בחלל השני הייתה המעדניה, עם דוכנים של אוכל מוכן, בשר ודגים למיניהם, גבינות והמווווון פאטה וכבד אווז, בחלל השלישי נמצאת החנות, ואם אתם בקטע, גם מרתף יינות שאמור להיות מטורף.

007004

לא התאפקתי וקניתי צנצנת קטנה של ריבת גויאבה, אננס ופסיפלורה שנתנו לי לטעום ממנה וכמעט והתעלפתי מתענוג. אני בדרך כלל רוקחת את הריבות שלי בעצמי, אבל ואוו, לא היה אפשר להגיד לזה לא. כמו כן, רכשנו מספר מרציפנים במחיר מופקע.

006

העליון, מרציפן משמש, היה מיוחד מאוד, כמו שילוב של לדר עם מרציפן. השני היה מרציפן פיסטוק שהיה נחמד, והשלישי היה מרציפן רגיל, טעים. אחר כך נסענו לחנות הקומיקס היפה Album.

008009

החנות הזו מלאה בקומיקס, אקשן פיגרז, מרצ'נדייז של סרטים וסדרות והיא מהממת לגמרי. מעבר לכביש יש עוד חנות של אלבום שיש בה קצת יותר מרצ'נדייז ומחברות, כרטיסי ברכה וכאלה. עדן הצטייד בספל של שובר שורות. ושזפנו עינינו דברים שאפשר להדפיס כשיש המון תושבים במדינה שיוכלו לקנות אותם:

010

כן כן, אלו יומני שנה עם סמלי הבתים של משחקי הכס. אחרי מנת הגיקיות הזו חזרנו לגאלרי להפאייט, שבפרקים הקודמים היינו רק בחלק הקולינרי היפה שלו, והפעם נכנסנו לבניין עצמו. קודם כל, הבניין מרשים מאוד. בעונת החגים יש שם עץ קריסמס הפוך מפונפן.

11811179

בין השאר, יש שם דוכן של פייר הרמה כך שבחרנו לנו שני מקרונים ככה, על הדרך. אני כמעט בטוחה שזה היה שוקולד חלב וערמונים, אבל כבר עבר זמן מה ותצטרכו להאמין לי שזה היה טעים.

1180

טיילנו ברחבי הלהפאייט, ומה אני אגיד לכם, המקום ענק וברובו די יקר, כך שהביקור שם הוא יותר למטרות, ובכן, אנתרופולוגיות. חיפוש נוסף אחר תיק העלה חרס (שזה מבאס, כי רציתי תיק, לא חרס), ואפילו קומת הספרים הייתה קצת מנוכרת לטעמי. מה שכן, היו שם צעיפים נהדרים, אם אתם בקטע של לשלם 60 יורו על צעיף בהנחה. בקומה העליונה אפשר לצאת לגג ולהשקיף על גגות פריז, זה מאוד יפה, אבל לא הצלחתי להוציא תמונה טובה בגלל הזווית של השמש אז תצטרכו לקחת את המילה שלי. כמו כן, מדובר באמת בבניין עצום במימדיו, הסתובבנו שם כמה שעות ולא ראינו הכול.

בערב, על אף שאני בן אדם די אנטי-סמלי ומבחינתי אפשר היה להישאר בבית ולקרוא ספר, עדן רצה שנצא לראות את ההמונים חוגגים את כניסת השנה החדשה. הוא עשה תחקירון וראה שרוב האנשים הולכים לשאנז אליזה (אני: לא), אחרים הולכים לסקרה-קר במומנרטר (אני: לא) וקצת הולכים לגשרים של הסן (אני: נו טוף). המטרו היה בחינם, אנשים החזיקו בקבוקי שמפניה (וחלקם גם כוסות שמפניה, כן, אנחנו עדיין במטרו), יצאנו אל הקור והיה קצת זמן לפני חצות אז טיילנו קצת באיל-סן-לואי. עדן הצליח למצוא מסעדה עם דוכן של גלידות ברת'יליון, הלא הן הגלידות הכי טובות בפריז, וקנה לו גביע עם שני כדורים, קרמל אגוזים ופיסטוק, הקרמל אגוזים היה מעולה, הפיסטוק טוב אבל קצת פחות, והנה עדן מלקק גלידה להנאתו ב-0 מעלות על הסן (זה די נוח, היא לא נמסה).

014

ראינו שרחבת הנוטר-דם מלאה באנשים, חלקם רקדו לצלילי להקה שאני יכולה רק לתאר כנזירים שמנגנים מוזיקה אירית, והיתה שם גם הגרסה הצרפתית לגזלן שהסתובב ומכר בקבוקי שמפניה למי שלא הספיק וצריך אחד ברגע האחרון. התמקמנו על ספסל באחד הגשרים וראינו הרבה אנשים נוהרים לנוטר-דם, ועוד כמה שהתמקמו על הגשר. על אף הציניות, היה נחמד לראות את ההתרגשות הכנה של האנשים ואת הציפיה לחצות. אין יותר מדי זיקוקים בפריז, אבל הבנו למה אנשים רוצים להיות ליד הכניסה כשהפעמונים התחילו לצלצל. כולם הסתובבו ברחוב וצעקו בשמחה "בון-אניי, בון-אניי!", ואנחנו הלכנו הביתה.

למחרת כמעט הכול היה סגור כך שהלכנו לשמורות טבע למיניהן. התחלנו עם נסיעה לגנים הבוטניים, כשלצורך העניין עברנו בתחנת הרכבת אוסטרליץ. אם קראתם את "אוסטרליץ", של זבאלד, אולי תבינו את התרגשותי. ככה היא נראית מבעד לסורגים מתחנת המטרו. ענקית וריקה.

999

הגנים היו, איך לומר, קצת עייפים מהחורף. לא היה יותר מדי מה לראות. העצים היו מושלכים, הפרחים לא ממש פרחו, כל המוזיאונים מסביב היו סגורים. המזל הוא שממש מצא חן בעיני לראות את הגנים כמו שהם לא אמורים להיראות. נראה שמי שמטפל בהם הלך לשנת חורף והשאיר את הכול פשוט להיות, זה נראה קצת כמו סדרות של נשיונל ג'יאוגרפיק על איך מקומות נראים אחרי שכולם עזבו אותם, אבל ממש בהתחלה. זה הזכיר לי גם את Cell Culture Club. כמו כן, זה מאוד יפה לראות צמחי מים בתוך מים קפואים. הנה כמה דוגמאות.

1001 1006 1004

 

בצד השני של הגן יש אזור קצת יותר מיוער עם מבוך קטן וחמוד לילדים ועצים עתיקים ומרשימי-שורשים. נחמד, אבל קצת השתעממנו.

1010 1011

בדרכנו אל היציאה ראינו שיש תור להיכנס לגן החיות, לא היינו ממש בקטע אבל ראינו כמה אנשים מציצים פנימה דרך הגדר בכמה נקודות אסטרטגיות, ואם תלחצו על התמונה ותתאמצו תוכלו לראות כאן זנב וקצה רגל של פנדה אדומה, או משהו כזה. היא נראתה יותר כמו פומה כתומה אבל אני לא מתקטננת.

1013

משם נסענו לפארק בוט-שומון. שמעו, תחנת המטרו של בוט-שומון, היא, ובכן, איך להגיד, מתחת לפני הקרקע, כמו רוב תחנות המטרו. בוט-שומון, כך נראה, הוא, כזה, מין, הר קטן, גבעה, אם תרצו. כתוצאה מכך, כמות המדרגות שצריך לעלות מהמטרו עד ליציאה ממנו היא אסטרונומית. לא חושבת שעליתי כל כך הרבה מדרגות מאז הזוויתן התחתון (אולי העליון? אפילו ההורים שלהם לא בטוחים מי זה מי) בטיול השנתי של כיתה ט'. מצד שני, הפארק היה מקסים ממש. הרבה יותר ירוק, גדול ורחב ידיים, עם המון פינות מקסימות ורבבות פריזאים שעושים ג'וגינג. יש איפשהו גם אגם קטן, אבל היה קר מאוד והתעצלנו לחפש.

1014

בדרך קלטנו למרבה הזוועה שלא אכלנו שום דבר מתוק היום, אז עצרנו בבולנז'רי השכונתית וקנינו חתיכה של בוש ד'נואל, עם שני סוגי שוקולד ומוס פטל שהיה חמוד גם אם לא מלהיב.

1016

בערב הלכנו למקום ששמענו עליו דברים טובים, Chez Janou במארה. לא הזמנו מקום והברמן הנחמד אמר לנו שנצטרך לחכות ארבעים דקות. הוא אמר שאנחנו יכולים ללכת רחוב וחצי למסעדה השניה שלהם שבה יש מקום, אבל מבט על התפריט (בפריז מסעדות חייבות להציג את התפריט שלהם מחוץ למסעדה, חוק יעיל ומצוין, שומע חולדאי?) הראה שהיא הרבה יותר יקרה, אז חזרנו ואמרנו שנחכה. לא היינו היחידים, ובמקום, שהיה הומה אדם, כנראה מורגלים בזה מאוד.

על הבר יש קעריות זיתים מעולים ואפשר להזמין שתיה בזמן שמחכים, והכול התנהל ביעילות ובנחמדות עד אין-קץ. המומחיות של הבר היא פסטיס, ויש שם לא פחות מ-80 סוגי פסטיס שאפשר להזמין. אמרתי לברמן שאני בדרך כלל אוהבת ערק וראקי, ושיתן לי משהו נחמד (הכול עולה 4 יורו בדיוק), הוא מזג לי משהו מתקתק וטעים והיה המום לחלוטין שלא הוספתי מים. עדן הזמין את לימונדת הבית, וקיבל כוס עם איזושהי מרקחת ולידה בקבוק לימונדה תוסס קלות. יש להם איזה קטע עם מים מוגזים, לצרפתים. לעדן אין את הקטע הזה, אבל הלימונדה הייתה ממש מוצלחת, מוגזת באמת בעדינות ועם איזו נימה אפרסקית ליד הלימון. ההמתנה, על אף שעמדנו, הייתה חווייתית ונעימה למדי. בסוף הושיבו אותנו במקום שמשקיף להמון פוסטרים של סרטי מרסל פניול, סלחו לי על התמונות החשוכות, לצלם עם פלאש במסעדה זה מעשה בלתי נסלח בעיני.

10171018

בשולחנות לידנו, יש לציין, כמעט אף אחד לא דיבר בצרפתית. דיברו באנגלית אמריקנית ובריטית, בספרדית, באיטלקית. מצד אחד זה לא מבשר טובות, מצד שני החוויה עד כה הייתה נחמדה. אמרנו לעצמנו שזה בטח בגלל שלל התיירים שבאו לפריז לראש השנה וקיווינו לטוב. המלצרית המקסימה הסבירה שיש כמה מנות ראשונות צמחוניות, ושבין המנות העיקריות בתפריט אין מנה צמחונית, אבל השף רקח מנה טבעונית של ירקות שהיא ממש מצוינת והם מאוד גאים בה. אם כך, הזמנו מנה ראשונה של שפע סוגי פטריות שחלקנו, היה טעים אבל קצת נטול מלח ולא מסעיר במיוחד.

1020

ולמנה העיקרית אני לקחתי את המנה הטבעונית המדוברת, ועדן הזמין תבשיל מטורף של חזיר בר שהגיע בקדירה רוחשת ולצידה קערה עם ערימת טליאטלה (חזיר בר, הוא מוסר, יותר מזכיר בקר מאשר חזיר). המנה הטבעונית התבררה כערימת ירקות. בבסיס הצלחת היו פזורים במניפה פרוסות חצילים, קישואים ועבגניות שאני חושבת שנאפו בתנור עם הרבה עשבי תיבול. מעליהם הייתה תלולית רטטוי שעל גביה הונח קונוס בצק פריך ובתוכו ירקות מוקפצים: תרד, פטריות, קישואים ועגבניות, וכמה שעועיות דקיקות מבצבצות. הירקות בקונוס היו קרים וכל השאר חמים, ובגדול זה נראה כאילו השף הכין את כל מה שהוא ידע להכין טעים ועשוי רק מירקות והרכיב את זה יחד, אבל אין לי על מה להתלונן, זה היה טעים מאוד מאוד (ושוב, עוד קצת מלח לא היה מזיק), וגם אם הייתי סקפטית שזה משביע באיזושהי צורה, מדובר במנה גדולה שבסופו של דבר הצלחתי לאכול רק שני שליש ממנה.

1021 1022

שה ז'אנו אמנם ידוע במוס השוקולד שלו, ובצדק, ראינו אותו באחד השולחנות, מדובר בקערה ענקית, תחשבו על קערת סלט, מלאה במוס שוקולד. למרבה הצער היינו מלאים מכדי לנסות.

למחרת, יום שישי, הלכנו לתעלת סנט מרטין (תגידו את זה איתי: קאנאל סא-מרטן) לשוטט בה בין הגדות והחנויות. זה אזור שלא הגענו אליו בטיולנו הקודם והיה פשוט אדיר. הרבה יותר צעיר ובועט מהמיינסטרים (היפה בזכות עצמו) של הרובעים המרכזיים, בערך כמו שאני מדמיינת את ברלין. יש שם המון חנויות נחמדות ואווירה קצת יותר אוואנגארדית, והתעלה יפה מאוד. הנה קצת אווירה קאנאלית.

1023 1030 1032 1038 10251042

בתור התחלה הלכנו לבקר את Du Pain et des Idees. היה תור בכניסה, ובהמלצת המדריך של שרון היינריך לקחנו את האסקרגו פיסוק ושוקולד (אסקרגו בגלל צורת השבלול, מדובר במאפה בצק עלים וזה), ומאחר וחשקתי גם במשהו מלוח, לקחנו מאפה עם גבינת עיזים ושומשום.

1027 1028

המלוח היה לא משהו, מעט מדי מלית ובצק שלא החליט אם הוא מלוח או מתוק, אבל האסקרגו היה טעים. חזרנו לתעלה והמשכנו לכיוון חנות הספרים המגניבה מאוד, Artazart. זו חנות של ספרי עיצוב שהעברנו בה שעה בלי בכלל לשים לב. יש בה מבחר ענק ומעניין של ספרים, והם עושים שיתופי פעולה עם מותגים קטנים ונחמדים, כך שכשהיינו שם היו גם תיקים יצירתיים (ויקרים) וכלי מטבח שהיו מוצגים באופן מקסים, כמו תערוכה קטנה בתוך החנות. בחנות אסור לצלם או לדבר בטלפון, אף אחד לא ניגש לשאול אם צריך עזרה או משהו כזה, אפשר פשוט לשהות בה ולקבל השראה. היינו קונים שם כמה דברים אלמלא המזוודה שלנו לא הייתה מפוצצת.

1031

משם המשכנו לרחוב קטן ונחמד, Rue des Vinaigriers, שבו היו כמה מקומות מומלצים. זה שנשמע חמוד ביותר, לה פבריק א גטו, היה סגור. עוד פטיסרי שהומלצה, ליברטה, היתה פתוחה ונראתה מעניינת. בניגוד לרוב הפטיסרי שראינו עד כה, בהן הייתה קדמת החנות שבה מוצגים כל הפטיסרי ויש מוכרים וקונים ומאחור יש איזה חלל נסתר של מאפיה, כאן המאפיה פתוחה לעין כל ואפשר לראות את הצוות הצעיר עובד במרץ מימין לכניסה, ומשמאל לראות מה אפשר לקנות. העיצוב מוצלח אבל האווירה הייתה פחות נעימה וקצת קרירה לטעמי. אחרי הצלחת הבאבא-או-רום של קלוגר ברו מונטרגיי, עדן רצה לנסות את הטייק המודרני יותר על הבאבא-או-רום של ליברטה, שהגיע עם מזרק קטן עם רום שמזריקים לתוך הכוס. למרבה הצער זה לא היה טעים במיוחד, הרום השתלט על הכול והמרקם היה קצת, ובכן, פודינגי למעלה ויבש מדי למטה.

1036 1037

חזרנו לתעלה וחצינו לגדה השניה כדי למצוא בית קפה מומלץ בשם Ten Belles. זה מקום די קטן ולא היה מקום, כך שחיכינו קצת כדי לשבת, אבל היה ממש נחמד שם. אחת העובדות בכלל אוסטרלית כך שלא הייתה בעיה עם אנגלית. שתינו תה והרשיתי לעצמי קפה אחרי כמה חודשי גמילה (מה שהתנקם בי קשות בלילה), הקפה, ביחס לכל מה שמייחסים לקפה בפריז, דווקא היה בסדר גמור. יש שם גם עוגות שנראות ממש טוב (כשהגענו בדיוק נגמרה עוגת גזר עם קרם שנראתה מעולה והם פתחו פאי לימון חמוד), מאפינז, סלט, מרק וסנדוויץ' (בלשון יחיד כי ראינו שהיה סוג אחד של סלט שנראה טוב, סוג אחד של סנדוויץ' לפי מה שיש וסוג אחד של מרק).

1039

היה שם וייב כה תל-אביבי, שמתישהו התרחשה השיחה הזו:
אני: פססס, האיש הזה נראה כמו מישהו מוכר…
עדן: נכון, כמו זה שעושה את הקומיקס
אני: חנוכה! לגמרי.
(כעבור דקה)
אני: היי, הוא מדבר בעברית עם אשתו
עדן: כן, זה באמת הוא.

בקרבת מקום הייתה גם חנות שמוקדשת לדברים יפניים וגם אנטון ולילי, חנות צבעונית מאוד שמחולקת לשלוש חנויות, לילדים, לבית ולנשים. קצת כמו ג'ינג'ר אבל יותר יפה, וכרגיל, יקר. המשכנו ללכת לאורך התעלה עד הקצה (לפחות הקצה של החלק המתוייר), בו יש מתחם בשם Point Ephemere שאמור להיות ממש מגניב, מין חלל רב תחומי ובלתי מוגדר שיש בו קפה, הופעות, מיצגים ועוד, אבל גם הוא היה סגור. קצת לפניו יש תחנת מכבי אש ויצא לנו לראות את הכבאיות יוצאות לפעולה בשידור חי. כך זה נראה במבט לאחור.

1044

בשלב זה החלטנו לצעוד קצת ברגל, ובאמת יצא שזה יום כזה שבו חצינו מספר מרשים של רובעים. בהתחלה צעדנו לכנסיית סנט וינסנט דה-פול דרך אחד האזורים הפחות יפים בעיר, שהזכיר יותר מכל את רחוב המסגר. הכנסיה אמורה להיות אחת היפות בעיר אבל אני משערת שאנחנו פשוט לא אנשי כנסיה גדולים ולא התרשמנו מי יודע מה.

1048

המשכנו ללכת ברחוב להפאייט, שהתחיל רע אבל המשיך דווקא טוב. מצאנו באיזו פינה חנות שוקולד מקסימה בשם A la Mere de Famille ולקחנו כמה שוקולדים קטנטנים לדרך, הם היו מעולים, בעיקר אליפסה של שוקולד חלב עם פולי קפה טחונים שרואים כאן בקדמת השקית.

10501051

כשקראתי את הספר של גרבוז הוא תיאר כל מיני פסאז'ים ו – אני כמעט בטוחה שאני לא ממציאה את זה – סיכם שאם רואים פסאז', כדאי להיכנס אליו. אם כך, כאן הייתה שרשרת פסאז'ים נחמדה ביותר שהתחילה עם פסאז' חמוד נורא, עברה לפסאז' ג'ופרוי שהיה נהדר, והמשיכה לפסאז' קצת פחות מרגש. בפסאז'ים היו חנויות מקסימות ונחמדות, מוזרות יותר ופחות, איזה מוזיאון שעווה, קצת ענתיקות, איזו גלריה, כל פסאז' והאופי שלו. הנה כמה תמונות:

1052 1053 1055 1057 1060 1062 1064 1067

1068

כן, אתם מביטים בחלון ראווה שמעבר לו יש שולחן משרדי עם דובי. כן. יש עוד כמה חלונות הזויים:

1073 1074

אוקיי, הוצאתי את זה מהסיסטם. משם צעדנו לפאלה רויאל וישבנו לנו קצת ליד המזרקה, לנוח.

1078 1080

אחר כך ביקרנו לרגע קט את גני טולרי, התחיל להחשיך וחשבנו שמשהו חם יהיה נחמד, אז צעדנו לרו דה ריבולי כדי לנסות אחת ולתמיד את אנז'לינה. אנז'לינה חשבה אחרת וטיפחה תור מטורף של אנשים, אז ויתרנו והלכנו לרחוב המקביל, רו סנט אונור, שם קיבלנו המלצה חמה ללכת לשתות שוקולה-שו בטעמים אצל ז'אן פול הבין. קודם כל, יש לציין, כל הקינוחים בחנות, כולם משוקלדים לעילא, נראו נהדר. ממש. אבל רצינו לשתות שוקולה-שו והחלטנו לוותר על קינוח, כך שעלינו לקומה העליונה וחיכינו לשולחן (מוטיב חוזר). בינתיים הצצנו בבריסטה שהכין לאנשים את השוקולה-שו. בתפריט יש כמובן שוקולה-שו קלאסי, אבל גם כמה כל מיני וריאציות. אני בחרתי בשוקולה-שו עם קולי פטל, עדן בחר בשוקולה-שו עם קרם וניל ואגסים.

1085 1086

המלצר האדיב והנחמד הסביר לנו בתנועות ידיים חינניות ובעזרת כפית שהוא הביא אך ורק לצרכי המחשה שלא מערבבים את השוקולה-שו, אלא שותים אותו כך, כי המרקם הוא חלק מהטעם. השוקולה-שו הזה היה שונה מאוד משני הקודמים שניסינו. הוא היה קצת יותר של מבוגרים, למרות משחקי הטעמים. הוא לא היה מתוק מדי, הריח שלו היה אדיר, בעיקר בגלל שילובי הריחות של השוקולד עם הפטל ושל השוקולד עם הוניל והאגסים. במקרה של הוניל-אגסים הטעם שלהם היה קצת עדין מדי ונשאר בעיקר בריח, אבל הפטל היה נהדר והממליצה שלנו אומרת שגם זה עם טעמי התפוז מצוין, ויש גם אחד עם אויסטרים, להרפתקניים. יצאנו לכיוון פלאס ואן-דום המשתפצת, תראו איזה יופי משפצים בפריז:

1090

לקח לנו רגע להבין שאנחנו לא מביטים בפסל אלא בכיסוי קרטון מעוצב לעילא. אחר כך ראינו שאנחנו בעצם לא כל כך רחוקים מקולט אז חזרנו לראות את החנות ששמעתי עליה קצת יותר מדי לטעמי. קולט אוחזת בכמה קומות, יש בה קצת ספרים, קצת אלקטרוניקה מגניבה, קצת קוסמטיקה, קצת עיצוב, הרבה אקססוריז. היא הייתה מפוצצת, והיו בה מגוון גדול של עובדים היפסטרים (כבר סיפרתי לכם כמה הצטערתי לגלות שגם בפריז כולם עם זקנים?) והרבה מאוד אנשים, ברובם היפסטרים גם, שאולי כמה מתוכם יכולים להרשות לעצמם גם לקנות שם משהו. להלן קולט:

1095 1091 10931096  1092

שימו לב לז'קט הג'ינס עם היהלומים, וגם לג'ינס עם הפנינים מאחוריו. אני לא מבינה גדולה באופנה, אבל שמתי לב בגאלרי להפאייט ובקולט איך האופנה העילית מאמצת (או מנכסת, אם תרצו) אופנת רחוב. בקומה התחתונה של קולט היה כובע גרב ב-150 יורו, בגאלרי להפאייט היו כובעי קסקט עם יהלומים. אני יכולה להמשיך ללהג על זה אבל לטובתכם אחליט שלא. כמו כן שימו לב לשמלת הבנצי למעלה, ולשמלות בחלון הראווה משמאל לבנצי, אם תגדילו את התמונה תראו שיש עליהן הדפסים של סנופי ופינאטס.
בשלב זה החלטנו לקרוא לזה לילה. זה היה אחד הימים שבהם צעדנו הכי הרבה ברחבי העיר, כאמור, וזו הדרך החביבה עלי לתור את פריז, עם כל חיבתי למטרו. המשך הרפתקאותינו- בפוסט הבא.

והערה לפני שאני משחררת אתכם: אני כותבת את זה כבר אחרי שחזרנו ארצה, ופריז התחילה לסבול משלל אירועים פחות נעימים. באופן אישי אני חשה שהיא רומזת לנו שנחזור אליה, אבל באופן ציבורי ולציטוט אני מצטערת עליה מאוד, קשה לי לדמיין את העיר היפהפיה והנהדרת הזו כואבת וסובלת.

 

 

 

מודעות פרסומת
 
השארת תגובה

פורסם ע"י ב- ינואר 10, 2015 ב- Uncategorized

 

תגים: , , ,

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

 
%d בלוגרים אהבו את זה: