RSS

פריז, חורף 2014, חלק א'

27 דצמ

שלום חברות וחברים,

עם בוא הקריסמס/נואל/חורף-תל-אביבי-לא-חורפי במיוחד החלטנו לשאת מטלטלינו ולנסוע פריזה לכמעט-שבועיים. לקחנו עימנו צידה מועטה: "הפטיסרי הטובות בפריז" של שרון היינריך, מדריך אייוויטנס ששימש אותנו גם בנסיעתנו הקודמת, התנ"ך הגדול, מקור ההשראה הנפלא, "פריז תל אביב" של יאיר גרבוז ירום הודו ומפת גוגל מלאה בדברים שאנחנו רוצים לעשות. חוצמזה לקחנו גם המון סוודרים, מכנסיים חמים והרבה גרביים, יען כי קר (לנצח "כי קר" יזכיר לי את החידה הנושנה, "מה הקשר בין רבין, לחם וסוודר").

טסנו בטורקיש עם קונקשן באיסטנבול, חילקו לנו רחת לקומים קטנים וטעימים בתחילת הטיסה, והאוכל היה סביר ואף נחמד (עדן: אני ממש מרוצה מהם. *כעבור דקה* אלא אם כן נתרסק, ואז אני בהחלט מוריד להם כוכב). הגענו בליל הנואל וכמו פריזאים אמיתיים לקחנו RER ואז מטרו לדירתנו הזמנית שבין הרובע ה-11 ל-12, הוצאנו את האף מתחנת המטרו לקור שבחוץ והפטרנו "נו, כמו ירושלים, לא יותר גרוע", סחבנו את המזוודות שלוש קומות למעלה והתרסקנו לישון.

למחרת יצאנו אל הדרך וגילינו שלא כמו ירושלים. קר לנו, קר לנו מאוד. ז'תומרת, כמו ירושלים, אבל בימים הכי קפואים שלה. לא נורא, בכל זאת זו פריז ויש לנו גטקעס ולא נהסס להשתמש בו. מאחר וזה נראה כמו אחד הימים היותר חמים (6-2 מעלות) וגם רוב הדברים היו סגורים מפאת קדושת הנואל, צעדנו לעבר כיכר הבסטיל ומשם יצאנו לתור את טיילת קולי ורטה (La Coulee Vert).

1825

הטיילת הנחמדה מתנשאת מעל הרחובות ומובילה בין שבילים ירוקים לכיוון יער ואנסן, ועם ההליכה התחממנו. בדרך אפשר להשקיף לתוך דירות של אנשים ולחלוף על פני הרבה פריזאים שעושים ג'וגינג. תרנו תרנו תרנו, עצרנו באמצע וירדנו לאכול קישים בינוניים ב- Maison Landemaine, אבל לקחנו לדרך לחמניית שוקולד לבן ופירות יער שהייתה נהדרת.

1830

ההליכה התמשכה והתמשכה, ובאמצעה לא אכחיש שייתכן שהלכנו קצת לאיבוד, אבל היי, גיליתי מרכז ספורט על-שם פול ואלרי, שוו בנפשכם בארץ מרכז ספורט על-שם אברהם חלפי. בסופו של דבר הגענו ליער ואנסן (עדן לא הפסיק לרטון שאם יש משהו שההסטוריה לימדה אותנו זה שיהודים לא אמורים להסתובב ביערות).

1835

שוטטנו עד לשאטו (נסו להגיד את זה מהר חמש פעמים), עשינו קצת אווו ו-אההה וצילמנו קלות.

1838

במטרו, חב"דניק צעיר עלה על זה שאנחנו מדברים עברית והזמין אותנו לבית חב"ד הפריזאי לשבת. הוא היה חביב ביותר ודיבר עברית מצורפתת נחמדת, ואמר לפחות שלוש פעמים שכולנו יהודים. האישה שישבה לידנו נעצה מבטים המומים. בדרכנו לדירה, כמובן, עברנו בפטיסרי הקרוב וקנינו בוש דה נואל שוקולדי-קרמלי-אגוזי. אפרנטלי, הבוש דה נואל לצרפתים הוא מה שהסופגניה לנו. למרבה הצער זו התמונה היחידה שהצלחתי לצלם מהבוש ההוא:

1842

בערב יצאנו אל שוק חג המולד של השאנז אליזה. כשאני אומרת "יצאנו" אני מתכוונת לכל הפריזאים ועוד כמה צרפתים באופן כללי וכל התיירים ששהו בעיר באותה עת. היה עמוס בטירוף וקצת מלחיץ, עד שנרגענו והתרגלנו ושמנו לב כמה יפה מסביב. האורות דלקו, כולם היו שמחים, היה ריח של קרפים ויין חם, והדוכנים מסביב המו אדם. אם כן, המון קרפים, ואפלים, צ'ורוס ויין חם, ערמונים על האש, דוכנים שנראים כמו יריד חוצות היוצר, הרבה אקססוריז אמנותיים יותר ופחות והכול יקר למדי אבל בנעימים.

1847

אכלנו: קרמבו בדוכן של קרמבואים, בחרנו אחד עם דובדבני אמרנה (או: דובדבן אמרנה וקצת צבע) והוא היה בינוני למדי, והביסקוויט פחות מוצלח מבארץ; ערמונים על האש; שיפוד של פטל מצופה שוקולד נהדר.

1851

עדן אכל מדוכן נורווגי סנדוויץ' של סלמון צלוי עם קרם פרש ואני צילמתי אותו. אגב, אם כל התמונות נראות לכם מפוקפקות, ובכן, נסו אתם לצלם עם כפפות.

1852

אחר כך אכלנו גם תפוח אדמה מדורתי עם גבינת עיזים שהיה בינוני ומאחר וכל זה לא היה מספיק לנו, קינחנו בקרפ עם שוקולד (מסתבר ששוקולד=נוטלה) ובננות שהיה נהדר ממש. בכיכר הקונקורד היה גלגל ענק עם תור אימתני שויתרנו עליו אחר כבוד.

1856

בבוקר החלטנו שחייבים לראות את מארש ד'אליגר, הלא הוא שוק האלג'יראים,  Le Marche D'aligre, שוק גדול ויפה שבמרכזו הוא שוק פשפשים, מסביבו יש דוכנים יפים של פירות וירקות ובמרכזו שוק מקורה עם דוכנים של שרקוטרי ופרומאז'רי.

18611860

ליקטנו ארוחת בוקר נהדרת עם קרואסונים, כמה גבינות וקצת פירות (מאחר ובפעם הקודמת שהיינו אכלנו פירות יער כמים, התפתינו וקנינו בדוכן היחיד שהיו בו אוכמניות ודובדבנים, אבל הם כבר לא היו במיטבם והדבר הכי מוצלח בארוחה היה דווקא האגס, שנראה כמו נאשי על ספידים והיה מתוק ונהדר).

1862

אחר כך יצאנו אל Musée de la Monnaie de Paris בסאן ז'רמן לראות את התערוכה של פול מקארת'י, כי אנחנו תל-אביבים סמולנים וקראנו עליה בהארץ. זו תערוכה קשה, למעריכי מיצגים אומנותיים הארדקור, ועדיין, תערוכה נהדרת. כזו שהסמליות שבה לא פשטנית ושקופה, ומצד שני ניתנת לפיענוח, פועלת בשלל רבדים ומעוררת מחשבה. הסתובבנו כמה פעמים, דיברנו על קפיטליזם, דת, אנאליות ופסי-ייצור ויצאנו בחזרה אל הקור עם השראה ושאר רוח.

1866

משם לא הייתה לנו שום ברירה אלא להתחיל לאכול פטיסרי כאילו אין כולסטרול בעולם. התחלנו עם ל'דורי (שמישהו יסביר לי אחת ולתמיד איך מבטאים את זה) ברו בונפרטה, לקחנו כמה מקרונים לדרך וכמעט מיד הכנסנו אותם לתיק ושכחנו מהם כי מצאנו את שוק חג המולד הקטן והחמוד של סאן ז'רמן, ואז ראינו שאנחנו ממש קרובים לפייר הרמה, אומג אומג אומג! פייר הרמה המה אדם וכמובן שנגמרו כבר כל הקרואסון איספהן, אבל אכלנו קוני אמאן שהיה נחמד ומאפה נפלא שאין שום סיכוי שאזכור את שמו (שתי מילים, מילה שניה דומה למנדיצ'י, מישהו?) שכלל בצק פריך, עוגת לימון וקרם שקדים עם אגוזי לוז נהדרים מעל. אכלנו אותם בכיכר סנט סולפיס בצוותא עם חבורת יונים נלהבת, וצפינו משתאים באיש שהגיע על אופניים וכל היונים מיד נקבצו ובאו אליו, הוא פתח שקית פירורי לחם, פיזר והמשיך לנסוע.

18681870

לא רחוק משם שוכן השוקולטייר פטריק רוז'ה. היינו ילדים טובים והיו לנו כוונות להקשיב למדריך הפטיסרי ולאכול את חצאי העיגולים, אבל מאחר והבענו בפני המוכרת כוונות לאכול רק פרלינים בודדים (הם היו יקרים מאוד. מאוד מאוד), היא נזפה בנו ש- You cannot haf dis! ויצאנו חזרה לכיכר ואכלנו את שלושת הפרלינים שלנו: אחד עם לימון ובזיליקום שהיה מוזר ועדן התעלף ממנו ואלמלא המוכרת השוקולד-נאצי היה חוזר וקונה עוד שניים כאלה, אחד עם תה שפור דה לייף אוף מי לא הייתי מזהה בו את התה, ואחרון חביב עם שקדים מקורמלים שהיה נהדר. בכל מקרה, חלון הראווה היה יפה מאוד, עם ציפורים משוקולד.

1872

משם הלכנו לז'ראר מולה, שהחנות הגדולה שלו הייתה סגורה אבל היה עליה שלט שהפנה אותנו לסלון דה תה שלו. ואיזה מזל שכך. בסלון המטבח היה סגור, אבל המלצר הנחמד להפליא הציע לנו שתיה חמה וקינוחים. בחרנו טארט לימון-מרנג שהיה מצוין, עם בצק פריך מופלא, שתיתי את השוקולה-שו הראשון שלי (כן ירבו) ועדן שתה תה מצוין.

18741875

(דברים להגיד למלצר שהביא לך כוס שוקולה שו וכוס חלב חם כשנשארה כמעט כל הכוס של החלב החם: "סילוופלה תארוז לי לקחת" / "סה טו עם השוקולה שו ובכלל לא השתמשתי בחלב, אתה יכול להחליף אותו בעוד שוקולה שו?" / "סילוופלה תזכה אותי על החלב, לא שתיתי אותו הכלל, זה לפחות שני יורו, אל תסתכל עלי ככה, קנינו אתמול חלב, אנחנו יודעים בדיוק כמה זה עולה. ג'ואיש פיפול אר ורי גוד וויז מאני, מכיר הסוחר מונציה? דוד של סבא רבא שלי")

הלכנו לטייל קצת בגני לוקסמבורג אבל הקור הבריח אותנו אל המטרו. אחר כך יצאנו לאכול ארוחת ערב ב- Le Pure Cafe הקרוב אלינו, מאחר וירד גשם והיה קר מאוד מאוד. האוכל היה יקר ולא מדהים, אבל היו נחמדים אלינו מאוד.

לסיום, אילוסטרציה: מה קורה למקרונים של לאדורי שנשארו יום שלם בשקית?

1884

המשך יבוא!

מודעות פרסומת
 
4 תגובות

פורסם ע"י ב- דצמבר 27, 2014 ב- Uncategorized

 

4 תגובות ל-“פריז, חורף 2014, חלק א'

  1. שוֹעִי

    דצמבר 27, 2014 at 11:55 pm

    ציפי יקרה, הואיל וצריכת המאפים/סוכרים שלי חייבת להישאר מוגבלת (בריאות), אני נשארתי עם מרכז הספורט על שם אברהם חלפי…
    והנה להמחשה:

    אָדָם תּוֹלֶה אֶת אֶתְמוֹלוֹ

    עַל וָו תָּקוּעַ

    בְּלִבַּה שֶל רוּחַ.

    הָלְאָה

    הָלְאָה.

    שַעֲשוּעֵי כְּאִלּוּ-

    אִלּו-

    לוּ

    רְאִי, הַכֹּל כָּרְעו נָפְלוּ

    אֶל מַרְגְלוֹת שֶל אֵין-רַגְלַיִם-לוֹ

    שֶזַעֲמוֹ וְרַעִמוֹ מָלֵא עוֹלָם.

    וְגַם אֲנִי נוֹפֵל וְקָם,

    נוֹפֵל וְקָם,

    נוֹפֵל

    וּמַאֲמִין בְּאֱמוּנָה שְלֵמָה.

    [אברהם חלפי, 'אדם תולה את אתמולו', שירים, הוצאת הקיבוץ המאוחד: תל אביב 1988, עמ' 189; ראה אור לראשונה בקובץ שיריו של חלפי מאשפות ירים]

    כמה ספורט יש בשיר הזה: תליה, עמידה ברוח, כריעה, נפילה, נפילה קימה.
    מגיע לו שייקראו על שמו היכל ספורט ולאלתר!

     

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

 
%d בלוגרים אהבו את זה: