RSS

ארכיון חודשי: דצמבר 2014

פריז, חורף 2014, חלק ב'

אם לא קראתם את חלק א', קישטה, אני לא מבינה מה אתם עושים פה! תקראו ותחזרו אחר כך.

קראתם? יופי, להלן המשך מעללינו בפריז הקפואה.

ובכן, את יום האתמול התחלנו בלנסוע למארה. היינו בחנות יד-שניה מגניבה להפליא בשם Free P Star, ואז חשנו נפילת סוכר כך ששמנו פעמינו לעבר L'Eclair de Genie (באופן מפתיע זה לא האקלייר של ג'ני, אלא איקלייר של גאונים). קנינו אקלייר קרמל מלוח והתיישבנו בגינה אקראית לאכול אותו. ובכן, הקרם היה נהדר ולא ממש מלוח, והחלטנו שאקלייר זה קצת אוברייטד, שמה שטעים בו זה בעיקר המילוי ושקר. כבר אמרנו שקר? קר.

007008

משם הלכנו למוזיאון פיקאסו, אבל מסתבר שאם הזמנתם כרטיס מראש תעמדו בתור של כ-30 אנשים, ואם לא הזמנתם כרטיס מראש תעמדו בתור של כ-50 אנשים שמחכים בתור אחרי 30 האנשים שכן הזמינו כרטיסים. התור הוא בחוץ, כן? לא בטוחה אם כבר ציינתי כמה קר, אבל, כאילו, די קר, אז החלטנו שנחזור ביום אחר בשעה קצת יותר מוקדמת ואולי נהיה בין הראשונים בתור השני. כדי להקל קצת על הסבל שבציפיה המשכנו להסתובב במארה, עוצרים בערך ליד כל חלון ראווה שני ומתפעלים מהחנויות היפות, אבל בעצם היינו בדרך לפופליני. פופליני, מקום יחסית חדש אם אינני טועה, לקחו את השו- Choux- הבצק הרבוך שממנו מכינים אקלייר ואפשר למצוא כדורים קטנים וריקים שלו בהרבה פטיסרי-בלונז'רי, ומילאו אותו בכל מיני מליות. טעמנו אחד עם קרם ערמונים ואחד עם קרם ורדים, שניהם היו מעולים.

013014

ב- Rue de Bretagne כמעט ופספסנו את הכניסה לשוק אוכל קטן וחמוד בשם Marche Enfants Rouges. נראה שחלק מהדוכנים בו לא פעלו, אולי בגלל ימי החג, אולי כי נגמרו להם כל הדגים ונשאר רק קרח, אולי סתם כי, אמממ, קר. על כל פנים עשינו סיבוב קצר.

017

אחרי כל המתוק הזה נזקקנו לקצת מלוח, והלכנו למקום שנדמה שאין בלוגר אוכל ישראלי אחד שביקר בפריז ולא נכנס לאכול בו, ברז' קפה. בברז' קפה מגישים גאלטים, שהם קרפים מקמח כוסמת, במילויים שונים. היה תור כזה שחיכינו רבע שעה, זה היה שווה את זה. אפילו ההמתנה הצפופה בחלל הכניסה הייתה נעימה: היה חמים, צפינו על הטבחים עובדים, הצוות היה נחמד מאוד על אף העומס. השולחנות צפופים ביותר, עד כדי כך שכשהושיבו אותנו, הזוג בשולחן הצמוד מיד הבינו שאנחנו מדברים בעברית והתחילו לקשקש איתנו (זוג אוסטרלי חמוד, כרגע גרים בלונדון ובאו לבקר בפריז, בדיוק היו בקיץ בבירת'רייט בארץ, כן, בדיוק באמצע המלחמה, היה קצת מפחיד אבל כולם היו נורא נחמדים אליהם). השילוב הקלאסי שם הוא ביצת עין, גרוייר והאם, אבל יש הרבה וריאציות ואין להם שום בעיה להוריד מרכיבים עבור צמחונים בעייתיים כמוני. עדן אכל גאלט כזה עם קונפי בצל שבושל עם סיידר תפוחים, אני אכלתי כזה בלי ההאם ועם ארטישוק, הגאלטים של שנינו היו מצוינים. לגאלט יש טעם מאוד מובחן, יותר כבד מקרפ רגיל, קצת אגוזי וכפרי, וזה משתלב נהדר עם הנימוחות והטעמים העדינים של הביצה והגבינה ועם החמיצות והמרקם של הארטישוק. בשולחנות הסמוכים היו גם כאלה שהזמינו קרפים מתוקים שנראו טוב.

019

אחרי עוד שיטוט במארה בין החלונות היפים צעדנו לכיוון Rue Ramboteau הנחמד, והגענו ל- Pain de Sucre, פטיסרי יפה ונעים מאוד. עדן לקח לעצמו מרשמלו בטעם למונצ'לו, וביקשנו המלצה מהמוכרת מה עוד חייבים לטעום מאחר ואני ומרשמלו לא ממש חברים. היא שאלה אם נרצה קלאסיקה או משהו מקורי וכשאמרנו שמקורי, היא הפנתה אותנו לקינוח בשם רוזמרי, שכלל סאבלה רוזמרין, ריבת רובארב ופטל וקרם וניל. זה היה אחר מאוד מכל הטעמים היחסית מוכרים וחורפיים שטעמנו עד עכשיו (קרמל, שוקולד, וניל, ערמונים) וטעים מאוד, בעיקר הסאבלה שהיה עדין וחמאתי ונהדר. עדן, שטעם את המרשמלו מיד אחרי הרוזמרי, בקושי הרגיש בטעם הלימוני.

026025

בהמשך הרחוב שוכנת Les Fees Patisseres, פטיסרי שנראית כמעט כמו מעבדה שקישטו לנואל, ובה קינוחים קטנטנים למדי. דבקנו בהמלצה של ספר הפטיסרי ולקחנו טארט וניל קטן ועדין. ראינו שלא רחוק משם יש את גן אנה פרנק, וחשנו שזו גזירת גורל, חייבים לאכול פטיסרי בגן אנה פרנק! היה קפוא למדי וירד גשם, רוב הספסלים היו רטובים, מסביב לספסלים היו תמונות של חיילים נאצים, זה לא היה הכי נוח, אבל ביחס לאנה פרנק מצבנו היה בסדר. בסוף מצאנו פינת ספסל לא רטובה, הוצאנו את ידינו הרועדות מהכפפות כי בכל זאת, צריך גם קצת לסבול, וטעמנו את הטארט וניל הזה, שהיה באמת פצפון ויקר, אבל פשוט אדיר. בין הבצק הפריך לבין קרם וניל שכנה שיכבה פריכה ומתפצפצת, אולי מרנג, אולי עוגייה, אולי גם וגם, מי יודע, שגרמה לכל העסק הזה להיות הרבה יותר מעניין. אנה פרנק הייתה גאה.

028029032

בשלב זה כבר התחיל להחשיך (שעות השמש קצרות מאוד בימים אלו. הזריחה רק בסביבות 8:45, והשקיעה, די בדומה לארץ, ב-16:45), והחלטנו לעשות מה שאף תייר בפריז מעולם לא עשה: לנסוע למגדל אייפל. בטיול הקודם שלנו התחמקנו באלגנטיות ורק עברנו ליד באיזה שיט בסן, אבל הפעם ידענו שהאורות בודאי יהיו יפים מתמיד ושיהיה שוק חג מולד נחמד באזור. אם כן, נסענו לאייפל. היה קר מאוד, אבל גם ככה לא היו לנו ממש כוונות לעלות למעלה. כאן רואים את עדן בודק אם אנחנו בדרך הנכונה.

037

עוד שוק חג מולד (אחרי זה של השאנז אליזה אנחנו כבר די מחוסנים), עוד קרמבו בינוני, והפעם גם כמה סצינות חג-מולד שדרשו את השתתפותנו.

041044

למחרת נסענו מעלה מעלה, לא רחוק מכנסיית סאקרה-קר במונמרטר, והלכנו כמו יהודים טובים לראות בקולנוע פריזאי שמעוצב כמו מקדש פרעוני קומדיה אמריקנית. זה היה ללא ספק היום הקר ביותר, העליה למרומי ההר לא עזרה בקטע הזה, והיה ממש כיף לראות את Ghostbusters, מה גם שהלוקסור היה נעים למדי.

050

משם, מאחר ושנינו חסידים שוטים של אמנות נאיבית, צעדנו במרץ למוזיאון לאמנות נאיבית, אבל הוא מצידו לא היה חסיד שוטה של אמנות נאיבית. אמנם התחממנו שם קצת, אבל זה בערך הכול. למעשה, אם אתם ממש לא אוהבים אמנות נאיבית אולי תאהבו את המוזיאון, נראה שמי שאצר את התערוכה הנוכחית לגמרי רווה אמנות נאיבית ורצה הכול חוץ מנאיבי. אסור לצלם שם כך שאין תמונות, אז תצטרכו לקחת את המילה שלי בנושא. משם הלכנו (דרך עוד שוק חג מולד קטן, כמובן) בהוראת החברה מיכל לאכול את הקרואסון הטוב ביותר בפריז, ב- Grenier a Pain של rue de Abbesses (יש עוד סניפים אבל מיכל אומרת שרק שם טעים). היה שם כלבלב קטן וחמוד שקפץ על כולם ועורר את געגועיי לפזית.

056054

 

והקרואסון? מופלא. פריך מבחוץ, רך ונימוח בפנים, חמאתי להלל, מופלא.

משם עברנו לרו דה מרטיר החמוד. התחלנו עם ארנו דלמונטל וקנינו שני מאפים: כף רגל של דוב (כן כן, שימו לב לצורה), מאפה של בצק עלים ממולא בפיסטוק ושוקולד לבן. הבצק היה טוב, הקרם היה לא מספיק פיסטוקי לטעמי והשוקולד העדין פשוט הפך את זה למתוק יותר ולא ממש הורגש בזכות עצמו. קנינו גם קוגלהוף קינמוני עם צימוקים שהיה נחמד מאוד בעיני עדן ונחמד וזהו בעיני (אני וצימוקים מעדיפים להיפגש שלא במסגרת עוגות) ואכלנו אותו רק בערב, בדירה, על כן התמונה החשוכה.

057 001

ממול שוכן Rose Bakery, סוג של מוקד עליה לרגל, בית קפה-מסעדה אורגניים שקיבלנו עליהם המלצה וגם הוציאו ספר שאני זוכרת שעלעלתי בו פעם. תשמעו, זה מקום מגניב, כולם היו נחמדים, אבל  יקר בטירוף ומיותר. אכלתי קיש קטנטן של אנדיב וגבינה כחולה- בצק ממש לא משהו, אנדיב טעים וגבינה כחולה בלתי מורגשת, עדן אכל סנדוויץ' פתוח עם עוף, דלעת, עגבניות וסלט (דווקא טעים), ואני לא צוחקת, זה היה סנדוויץ' ב-85 ש"ח. (עדן: אני מרגיש ששילמתי מלא כסף כדי שיעשו לתרנגולת פוצי מוצי). נבר אגיין.

058059

במורד הרו שוכן גם הפטיסרי של סבסטיאן גודאר. המקום היה מקסים, אבל בהמלצת ספר הפטיסרי לקחנו מוסיפונטאן, מאפה שהמציא אביו של גודאר שכולל בצק פריך, שקדים וקרם וניל. למרבה הצער הקרם וניל התברר כחמאה עם קצת סוכר ווניל, כך שהרגשנו שזה קצת שמן עלינו (כן, נו, יש דבר כזה).

061 065

 

עוד בהמלצת שרון היינריך נכנסנו לחנות הממתקים השוודים קרמל, שהייתה פשוט מקסימה. אחרי לבטים לקחנו מטבעות שוקולד עם פצפוצי ליקריש (אם אתם אני: במבליק) פריכים. אנחנו חושבים ברצינות לחזור לשם לקנות עוד אחד כזה. זה גאוני. בחנות יש עוד כל מיני דברים שוודיים חמודים, כלים, בובות וגם כמה עותקים של בילבי בשוודית.

062063067

 

כאמור, זה היה היום הקר ביותר, או כמו שהטלפון של עדן אמר ברגעים הקשים (הוא קצת דרמה קווין. הטלפון. עדן פחות): 3-, מרגיש כמו 11-. כן. מעולם לא היה לי קר כל כך, ואני ירושלמית במקור (אם עניין הבמבליק לא הבהיר את זה). האצבעות קופאות, גם ברגליים וגם בידיים, הלחיים כואבות, אפילו המשקפיים והטבעות כמעט משאירות כוויות קור, חצי דקה של להוריד את הכפפות כדי ללחוץ על המצלמה או לבדוק את המפה במטרו מקפיאה כל כך את האצבעות שנדמה שהן תכף יוצאות מכלל שימוש ולא יחזרו לעולם. אם עד עכשיו הייתי מצהירה בלי למצמץ שאני מעדיפה לחיות במדינות קפואות שבהן חצי שנה יורד שלג, עכשיו אני כבר פחות בטוחה בקשר לזה. ובכלל, היה ערב קשה. גרבוז כותב להפליא על השדון הקטן שתוקף אותך כמה ימים לפני שאתה טס לחו"ל. למה אתה בכלל צריך את זה, שואל השד, למה אתה מוציא את כל הכסף שלך על זה, הרי כל מדינות דומות בסופו של דבר, וזו סתם טרחה. גרבוז לא כתב על השדון הארור של אמצע הטיול, כשפתאום אתה מתגעגע הביתה, וחושב שאולי שבוע היה ממש מספיק ואפשר כבר לחזור, ותוהה איך מסתדרים בלעדיך בעבודה ומה שלום פזית וחתולסקי ויוסקה ולמה עזבת אותם לכל כך הרבה זמן, ומה עם החברים והמשפחה, וכמה זמן לא שמעת עברית, ומה לכל הרוחות הקטע הזה של שעות האור המועטות, אולי גם זה משפיע על המצב-רוח? כן, לא קל, רבותיי, לא קל. המצברוח הזה ילווה אותנו עוד קצת, גם למחרת, אבל על זה כבר בפוסט הבא. בינתיים נאכל עוד שוקולד-במבליק. המשך יבוא.

 

 

 

 

 

 

 

מודעות פרסומת
 
3 תגובות

פורסם ע"י ב- דצמבר 30, 2014 ב- Uncategorized

 

תגים: , , ,

פריז, חורף 2014, חלק א'

שלום חברות וחברים,

עם בוא הקריסמס/נואל/חורף-תל-אביבי-לא-חורפי במיוחד החלטנו לשאת מטלטלינו ולנסוע פריזה לכמעט-שבועיים. לקחנו עימנו צידה מועטה: "הפטיסרי הטובות בפריז" של שרון היינריך, מדריך אייוויטנס ששימש אותנו גם בנסיעתנו הקודמת, התנ"ך הגדול, מקור ההשראה הנפלא, "פריז תל אביב" של יאיר גרבוז ירום הודו ומפת גוגל מלאה בדברים שאנחנו רוצים לעשות. חוצמזה לקחנו גם המון סוודרים, מכנסיים חמים והרבה גרביים, יען כי קר (לנצח "כי קר" יזכיר לי את החידה הנושנה, "מה הקשר בין רבין, לחם וסוודר").

טסנו בטורקיש עם קונקשן באיסטנבול, חילקו לנו רחת לקומים קטנים וטעימים בתחילת הטיסה, והאוכל היה סביר ואף נחמד (עדן: אני ממש מרוצה מהם. *כעבור דקה* אלא אם כן נתרסק, ואז אני בהחלט מוריד להם כוכב). הגענו בליל הנואל וכמו פריזאים אמיתיים לקחנו RER ואז מטרו לדירתנו הזמנית שבין הרובע ה-11 ל-12, הוצאנו את האף מתחנת המטרו לקור שבחוץ והפטרנו "נו, כמו ירושלים, לא יותר גרוע", סחבנו את המזוודות שלוש קומות למעלה והתרסקנו לישון.

למחרת יצאנו אל הדרך וגילינו שלא כמו ירושלים. קר לנו, קר לנו מאוד. ז'תומרת, כמו ירושלים, אבל בימים הכי קפואים שלה. לא נורא, בכל זאת זו פריז ויש לנו גטקעס ולא נהסס להשתמש בו. מאחר וזה נראה כמו אחד הימים היותר חמים (6-2 מעלות) וגם רוב הדברים היו סגורים מפאת קדושת הנואל, צעדנו לעבר כיכר הבסטיל ומשם יצאנו לתור את טיילת קולי ורטה (La Coulee Vert).

1825

הטיילת הנחמדה מתנשאת מעל הרחובות ומובילה בין שבילים ירוקים לכיוון יער ואנסן, ועם ההליכה התחממנו. בדרך אפשר להשקיף לתוך דירות של אנשים ולחלוף על פני הרבה פריזאים שעושים ג'וגינג. תרנו תרנו תרנו, עצרנו באמצע וירדנו לאכול קישים בינוניים ב- Maison Landemaine, אבל לקחנו לדרך לחמניית שוקולד לבן ופירות יער שהייתה נהדרת.

1830

ההליכה התמשכה והתמשכה, ובאמצעה לא אכחיש שייתכן שהלכנו קצת לאיבוד, אבל היי, גיליתי מרכז ספורט על-שם פול ואלרי, שוו בנפשכם בארץ מרכז ספורט על-שם אברהם חלפי. בסופו של דבר הגענו ליער ואנסן (עדן לא הפסיק לרטון שאם יש משהו שההסטוריה לימדה אותנו זה שיהודים לא אמורים להסתובב ביערות).

1835

שוטטנו עד לשאטו (נסו להגיד את זה מהר חמש פעמים), עשינו קצת אווו ו-אההה וצילמנו קלות.

1838

במטרו, חב"דניק צעיר עלה על זה שאנחנו מדברים עברית והזמין אותנו לבית חב"ד הפריזאי לשבת. הוא היה חביב ביותר ודיבר עברית מצורפתת נחמדת, ואמר לפחות שלוש פעמים שכולנו יהודים. האישה שישבה לידנו נעצה מבטים המומים. בדרכנו לדירה, כמובן, עברנו בפטיסרי הקרוב וקנינו בוש דה נואל שוקולדי-קרמלי-אגוזי. אפרנטלי, הבוש דה נואל לצרפתים הוא מה שהסופגניה לנו. למרבה הצער זו התמונה היחידה שהצלחתי לצלם מהבוש ההוא:

1842

בערב יצאנו אל שוק חג המולד של השאנז אליזה. כשאני אומרת "יצאנו" אני מתכוונת לכל הפריזאים ועוד כמה צרפתים באופן כללי וכל התיירים ששהו בעיר באותה עת. היה עמוס בטירוף וקצת מלחיץ, עד שנרגענו והתרגלנו ושמנו לב כמה יפה מסביב. האורות דלקו, כולם היו שמחים, היה ריח של קרפים ויין חם, והדוכנים מסביב המו אדם. אם כן, המון קרפים, ואפלים, צ'ורוס ויין חם, ערמונים על האש, דוכנים שנראים כמו יריד חוצות היוצר, הרבה אקססוריז אמנותיים יותר ופחות והכול יקר למדי אבל בנעימים.

1847

אכלנו: קרמבו בדוכן של קרמבואים, בחרנו אחד עם דובדבני אמרנה (או: דובדבן אמרנה וקצת צבע) והוא היה בינוני למדי, והביסקוויט פחות מוצלח מבארץ; ערמונים על האש; שיפוד של פטל מצופה שוקולד נהדר.

1851

עדן אכל מדוכן נורווגי סנדוויץ' של סלמון צלוי עם קרם פרש ואני צילמתי אותו. אגב, אם כל התמונות נראות לכם מפוקפקות, ובכן, נסו אתם לצלם עם כפפות.

1852

אחר כך אכלנו גם תפוח אדמה מדורתי עם גבינת עיזים שהיה בינוני ומאחר וכל זה לא היה מספיק לנו, קינחנו בקרפ עם שוקולד (מסתבר ששוקולד=נוטלה) ובננות שהיה נהדר ממש. בכיכר הקונקורד היה גלגל ענק עם תור אימתני שויתרנו עליו אחר כבוד.

1856

בבוקר החלטנו שחייבים לראות את מארש ד'אליגר, הלא הוא שוק האלג'יראים,  Le Marche D'aligre, שוק גדול ויפה שבמרכזו הוא שוק פשפשים, מסביבו יש דוכנים יפים של פירות וירקות ובמרכזו שוק מקורה עם דוכנים של שרקוטרי ופרומאז'רי.

18611860

ליקטנו ארוחת בוקר נהדרת עם קרואסונים, כמה גבינות וקצת פירות (מאחר ובפעם הקודמת שהיינו אכלנו פירות יער כמים, התפתינו וקנינו בדוכן היחיד שהיו בו אוכמניות ודובדבנים, אבל הם כבר לא היו במיטבם והדבר הכי מוצלח בארוחה היה דווקא האגס, שנראה כמו נאשי על ספידים והיה מתוק ונהדר).

1862

אחר כך יצאנו אל Musée de la Monnaie de Paris בסאן ז'רמן לראות את התערוכה של פול מקארת'י, כי אנחנו תל-אביבים סמולנים וקראנו עליה בהארץ. זו תערוכה קשה, למעריכי מיצגים אומנותיים הארדקור, ועדיין, תערוכה נהדרת. כזו שהסמליות שבה לא פשטנית ושקופה, ומצד שני ניתנת לפיענוח, פועלת בשלל רבדים ומעוררת מחשבה. הסתובבנו כמה פעמים, דיברנו על קפיטליזם, דת, אנאליות ופסי-ייצור ויצאנו בחזרה אל הקור עם השראה ושאר רוח.

1866

משם לא הייתה לנו שום ברירה אלא להתחיל לאכול פטיסרי כאילו אין כולסטרול בעולם. התחלנו עם ל'דורי (שמישהו יסביר לי אחת ולתמיד איך מבטאים את זה) ברו בונפרטה, לקחנו כמה מקרונים לדרך וכמעט מיד הכנסנו אותם לתיק ושכחנו מהם כי מצאנו את שוק חג המולד הקטן והחמוד של סאן ז'רמן, ואז ראינו שאנחנו ממש קרובים לפייר הרמה, אומג אומג אומג! פייר הרמה המה אדם וכמובן שנגמרו כבר כל הקרואסון איספהן, אבל אכלנו קוני אמאן שהיה נחמד ומאפה נפלא שאין שום סיכוי שאזכור את שמו (שתי מילים, מילה שניה דומה למנדיצ'י, מישהו?) שכלל בצק פריך, עוגת לימון וקרם שקדים עם אגוזי לוז נהדרים מעל. אכלנו אותם בכיכר סנט סולפיס בצוותא עם חבורת יונים נלהבת, וצפינו משתאים באיש שהגיע על אופניים וכל היונים מיד נקבצו ובאו אליו, הוא פתח שקית פירורי לחם, פיזר והמשיך לנסוע.

18681870

לא רחוק משם שוכן השוקולטייר פטריק רוז'ה. היינו ילדים טובים והיו לנו כוונות להקשיב למדריך הפטיסרי ולאכול את חצאי העיגולים, אבל מאחר והבענו בפני המוכרת כוונות לאכול רק פרלינים בודדים (הם היו יקרים מאוד. מאוד מאוד), היא נזפה בנו ש- You cannot haf dis! ויצאנו חזרה לכיכר ואכלנו את שלושת הפרלינים שלנו: אחד עם לימון ובזיליקום שהיה מוזר ועדן התעלף ממנו ואלמלא המוכרת השוקולד-נאצי היה חוזר וקונה עוד שניים כאלה, אחד עם תה שפור דה לייף אוף מי לא הייתי מזהה בו את התה, ואחרון חביב עם שקדים מקורמלים שהיה נהדר. בכל מקרה, חלון הראווה היה יפה מאוד, עם ציפורים משוקולד.

1872

משם הלכנו לז'ראר מולה, שהחנות הגדולה שלו הייתה סגורה אבל היה עליה שלט שהפנה אותנו לסלון דה תה שלו. ואיזה מזל שכך. בסלון המטבח היה סגור, אבל המלצר הנחמד להפליא הציע לנו שתיה חמה וקינוחים. בחרנו טארט לימון-מרנג שהיה מצוין, עם בצק פריך מופלא, שתיתי את השוקולה-שו הראשון שלי (כן ירבו) ועדן שתה תה מצוין.

18741875

(דברים להגיד למלצר שהביא לך כוס שוקולה שו וכוס חלב חם כשנשארה כמעט כל הכוס של החלב החם: "סילוופלה תארוז לי לקחת" / "סה טו עם השוקולה שו ובכלל לא השתמשתי בחלב, אתה יכול להחליף אותו בעוד שוקולה שו?" / "סילוופלה תזכה אותי על החלב, לא שתיתי אותו הכלל, זה לפחות שני יורו, אל תסתכל עלי ככה, קנינו אתמול חלב, אנחנו יודעים בדיוק כמה זה עולה. ג'ואיש פיפול אר ורי גוד וויז מאני, מכיר הסוחר מונציה? דוד של סבא רבא שלי")

הלכנו לטייל קצת בגני לוקסמבורג אבל הקור הבריח אותנו אל המטרו. אחר כך יצאנו לאכול ארוחת ערב ב- Le Pure Cafe הקרוב אלינו, מאחר וירד גשם והיה קר מאוד מאוד. האוכל היה יקר ולא מדהים, אבל היו נחמדים אלינו מאוד.

לסיום, אילוסטרציה: מה קורה למקרונים של לאדורי שנשארו יום שלם בשקית?

1884

המשך יבוא!

 
4 תגובות

פורסם ע"י ב- דצמבר 27, 2014 ב- Uncategorized