RSS

מסע בעקבות הקינוחים השווים של תל אביב

03 מאי

אני יודעת, אני יודעת, מלא זמן לא עדכנתי את הבלוג, אבל אני לא רואה דרך שווה יותר להעיר אותו מתרדמתו מזה: יום המתוקים הגדול של עדן וציפי ברחבי תל אביב, שבעקבות סימני המצוקה של הגוף האנושי הפך ליום המתוקים הבינוני בגודלו של עדן וציפי ברחבי תל אביב, ועדיין. ובכן, אחרי שאחד הימים הכי כיפיים שהיו לנו בפריז באביב הקודם היה יום שבו עברנו מפטיסרי לפטיסרי בחיפוש אחר קינוחים שווים, עדן הכריז שהשנה, לכבוד יום הולדתו, הוא מבקש לעשות משהו דומה בתל אביב.

לפיכך, שינסתי מקלדת והתחלתי לעשות תחקיר. היו כמה מקומות שהיה ברור לי שחייבים להגיע אליהם (דלאל) וכמה קינוחים שידעתי שחייבים להגיע אליהם (קראק פאי בקפה 48), ובנוסף אליהם ליקטתי פיסות אינפורמציה, נעזרתי בחברים, פתחתי קובץ אקסל (אני בחורה רצינית. לפעמים.) ובעקבותיו התחלנו לתכנן מסלול. בסופו של דבר לא הצלחנו להגיע להכל, כמובן, אבל אני כאן לשירותכם, ובנוסף ללייבטוויטינג במהלך היום, אני מציגה בפניכם את הפוסט עם כל המקומות והקינוחים פלוס מה שלא הספקנו, ואתם מתבקשים, כמובן, לספר לי לאן הייתם הולכים במקומנו, כי, אתם יודעים, צריך ליהנות כל עוד אפשר.

לפני שמתחילים, הערה לסדר: בפריז אכלנו אמנם קינוחים מדהימים ממש, אבל עד הצהריים רציתי למות. עדן, לעומתי, היה יכול להמשיך לעוד כמה מקומות. כדי שזה לא יקרה שוב החלטתי רק לטעום מכל קינוח קצת ולהשאיר לו את השאר, כך ששנינו רצינו למות בערך באותו שלב. לתשומת לבכם.

קדימה, מתחילים:

פיננסייה

אם כך, את היום פתחנו ב- Carême– פטיסרי בסגנון צרפתי שמתחבא בין המוסכים של נחלת יצחק. לא הגענו עם המלצה מסוימת לאיזה קינוח לבחור והלכנו עם הלב והמלצת העובדות במקום: פיננסייר פירות יער (28 ש"ח). את הפיננסייר (שנקרא כך משום שהיה אהוד על בנקאים באזור מסוים בפריז, או משו כזה, כך מורה לי זכרוני המשובש) אני מכירה בדרך כלל בגרסה קצת יותר אוורירית ובלי קישוטים, אבל במקרה הזה הוא הגיע על-גבי תחתית פריכה ועשירה ולווה בקרם פירות יער, מרנג, תותים ואוכמניות. היה טעים, אבל לא מלהיב במיוחד ובפעם הבאה אולי נלך על אקלייר או משהו שוקולדי. בכל מקרה הקינוחים נראים טוב ושווה להגיע לשם.
Carême, מעבר יבוק 5, תל אביב, שעות פתיחה: 7:30-24:00

רביבה וסיליה

משם המשכנו לרביבה וסיליה. התכנון שלנו היה לפעול לפי ההמלצות ולאכול מאפה מרציפן, אבל הוא נגמר. מאחר והמקרונים שלהן אמורים להיות מהטובים בארץ, החלטנו ללכת על זה: בחרנו שלושה מקרונים (שלושה ש"ח ליחידה) ושלוש מרמלדות (שני ש"ח ליחידה). מקרון הקסיס, הסגול, היה נפלא ולא נפל מהטובים ביותר שטעמנו בפריז. הפיסטוק היה פחות מסעיר והאשכולית האדומה לא הפילה אותנו. במרמלדות, כולן מתפוצצות מטעמים, בחרנו אחד מכל טעם שהיה: פירות יער, פסיפלורה ומשמש. תיקו בין המשמש לפירות יער, כשאני נוטה למשמש. יש לציין שכאן לא התאפקנו ורכשנו פלוט קטן של זיתים וגבינה. בכל זאת, בוקר, והדברים שהיחידים שאכלנו היו סוכר ופירות.
רביבה וסיליה, הארבעה 24, תל אביב (יש גם את מסעדת האם ברמת השרון ועוד סניף במתחם G), שעות פתיחה: 7:00-19:00

פינאט

חצינו את הכביש, צעדנו במרץ (סוכר וכו') והגענו למתחם שרונה. המתחם, בשלב זה, עוד במצב חצי אפוי. הרבה בניה באזור, הרבה מקומות עוד לא לגמרי פתוחים, השילוט מאוד לא ברור ולקח לנו זמן למצוא, אבל היה שווה את זה לגמרי. מתחת למסעדת וילהלמינה שוכן הבוטיק של אורן בקר. יורדים במדרגות ונכנסים למערה (לכן התאורה המפוקפקת בתמונה) ואז מגיע החלק הקשה: הויטרינה בבוטיק מלאה בדברים שרצינו לטעום. ראוי לציין גם שבעוד שבהרבה מקומות מסוג זה כל הויטרינה מלאה בגוונים של שוקולד ווניל, מקסימום איזה תות ופיסטוק, נראה שאורן בקר לא בוחל בצבעי מאכל. גם אם הקונוטציה של צבעי מאכל לא בהכרח חיובית, אי אפשר שלא לחייך כשבויטרינה שלו מוצאים קינוחים ורדרדים, צהבהבים וסגולים, בסך הכול אנחנו מגיעים למקומות כאלה כדי להיות קצת ילדים שוב, והמקום הזה מצליח לגמרי להשיב אותנו לכמיהה הילדותית למתוק. העובדת הנחמדה מאוד עזרה לנו להגיע להחלטה, ואחרי גמר מותח בין קרואסון שקדים ופטל שנראה אגדי לבין קינוח בשם פינאט – החלטנו על הפינאט (34 ש"ח), מדובר במוס שוקולד חלב שבתוכו מסתתר קרמל מלוח עם בוטנים. הו, אלי. זה היה נפלא, ובהחלט המנצח הגדול של היום. נחזור, גם אם שרונה עושה רושם של רמת השרון ב', נחזור.
הבוטיק של אורן בקר, דוד אלעזר 24, מתחם שרונה, תל אביב, פתוח 24 שעות ביממה

קרדינל

פנינו בקפלן שמאלה, הלכנו לאבן גבירול ועצרנו בקרדינל של השוקולטייר אלי טראב. היינו צנועים והסתפקנו בפרלין אחד של שוקולד חלב ואחד של מריר (9 ש"ח לשניהם). בחרנו במריר עם קרם מנטה שבדיוק יצא מהתבנית ובפרלין שוקולד חלב עם חליטת ורדים. השוקולד עצמו היה מעולה בשני המקרים, מהמילויים לא נפלנו, בעיקר מהורדים, טעם שתמיד מועד לפורענות בגלל החשש לטעם-מטהר-אוויר.
קרדינל, אבן גבירול 60, תל אביב, שעות פתיחה: 9:30-21:00

מאפין תפוז

משם המשכנו קצת ועצרנו בבראסרי. אמנם הקינוחים מגיעים מהבייקרי, אבל הוא היה מלא וגם יותר נחמד לשבת בבראסרי, כך שאנחנו כנראה בני האנוש היחידים שיצאו אי-פעם מהבראסרי עם חשבון של 12 ש"ח. מטרתנו המקורית היתה פאי לימון, אבל בשעה זו של הבוקר הוא עוד לא הוגש, כך שנאלצנו, מסכנים שכמונו, לאכול משהו שכבר אכלנו בעבר וידענו כמה הוא טעים: מאפין תפוז. מדובר במאפה באמת מעולה, תפוזי וניחוחי ורך, מצד שני, 12 ש"ח למאפין זה לא מעט.
בראסרי, אבן גבירול 70, תל אביב, פתוח 24 שעות ביממה

רוקי רואד

התלבטנו אם זה הזמן לעשות הפסקה, אבל הרגשנו שאנחנו עוד בסדר, חצינו את הכיכר והלכנו על שדרות בן גוריון עד לדיזנגוף, פנינו ימינה והגענו לנולה בייקרי (סורי, לא מוצאת אתר). את הרעיון ואת העיצוב אני ממש אוהבת, מאפיה אמריקאית הארדקור, בצבעי פסטל וריח כבד ונפלא של שוקולד וקרמל. כבר אכלנו שם פעם ארוחת בוקר (שהייתה בסדר, ציפינו ליותר), ויצא לנו כמה פעמים למות מערגה לעוגיות החתונה המקסיקניות שלהם, ליום ההולדת של עצמי רכשתי Mud Pie שהיה מעולה, והפעם עדן בחר מהויטרינה Rocky Road in a Jar או במבטא ישראלי, רוקי רוד אין א ג'אר (28 ש"ח). רוקי רואד, למקרה שסוכר אמריקני לא זורם בעורקיכם, הוא חטיף שוקולד חלב ומרשמלו, שאפשר למצוא גם בצורת גלידה עם שוקולד חלב ומרשמלו. במקרה של נולה, קיבלנו שכבות של קצפת עם בראוניז, פקאנים ומיני-מרשמלו. אני לא ממש בקטע של מרשמלו, אבל הבראוניז עם הקצפת והפקאנים היו טעימים ועדן אהב את העסק בשלמותו. למרבה הצער, לא הצלחנו לאכול את כל הצנצנת, אבל רק משום שחשנו שזה יותר מדי קצפת לשלב זה של היום.
נולה אמריקן בייקרי, דיזנגוף 197, תל אביב, שעות פתיחה: 7:30-22:00

גלידה בפיתה

כאן הגענו לשלב הקינוח המטורף. פשוט היינו חייבים לטעום את הגלידה בפיתה של אייל שני. בסניף השני של המזנון, זה שנמצא מול גן מאיר (שוב, אין אתר), אייל שני מגיש לקינוח קצה של פיתה עם גלידה שהוא מכין בעצמו ממסטיק, לא החומר הלעיס, אלא המקור, אלת המסטיק. ב-5 ש"ח קיבלנו מה שנהוג לכנות בעגת המזנון שורה, הקצה של הפיתה, שבתחתיתה התחבאו בננות מקורמלות ומעליה גלידת המסטיק. טעימה מהגלידה גרמה לנו לעשות פרצוף, היא לא מה שמצפים מגלידה אלא, אמממ, מה שמצפים משֹיח. אין דרך נעימה לומר זאת, יש לה טעם ברור של שרף. מצד שני, כשלקחנו ביס רציני, קצת פיתה, קצת בננות וקצת גלידה, חל שיפור משמעותי. לא יודעת אם ננסה את זה שוב, אבל לחובבי קינוחי האקסטרים מדובר בחובה.
מזנון, קינג ג'ורג' 30, 12:00-24:00

אוקיי, כאן עשינו הפסקה לצרכי אוכל אמיתי, זה היה מיותר לגמרי (גם כי זה תפס מקום של מתוקים וגם כי לא היה משהו. אם אתם אוכלים אוכל פרסי, העדיפו תמיד את סלימי וותרו על כורש הגדול, או מה שהיה פעם חאפז). הלכנו הביתה והתעלפנו לשעה.

פרח לימון

יצאנו שוב אל הדרך בכוחות מחודשים. או לפחות כך חשבנו. בכל מקרה, אמנם מדובר בספיישל, אבל נראה שהוא מככב בטוטו מזה זמן-מה, כי אמרו לנו שאנחנו חייבים לאכול בטוטו סנט אונורה או פרח לימון. אז הלכנו על פרח לימון (48 ש"ח). כל הכבוד לנו על הבחירה המשובחת. בפרח לימון יש קרם לימון, קרם מסקרפונה, קראמבל חמאתי עם שברי פולי קקאו, פטל שחור, קולי פירות יער וגם קצת אמנון ותמר, כי למה לא בעצם. בשלב מסוים עדן אמר שאם הוא ממשיך לאכול, הסיכוי שנצליח לאכול עוד קינוח אחר כך שואף לאפס. מצד שני, קינוח שעולה כמעט 50 ש"ח זה לא משהו שאפשר להשאיר בצלחת. מה גם שהוא היה נפלא, נפלא. אם כך, בשיתוף פעולה אכלנו אותו עד הסוף. היה קשה אבל מישהו היה חייב לעשות את זה.
טוטו, ברקוביץ 4, תל אביב, 12:30-24:00

זהו, בשלב זה הכרנו במגבלנותינו ופרשנו, אבל נשארו עוד לא מעט מקומות ברשימה שלנו שחייבים לחזור אליהם מתישהו, והנה הם, לרווחת הציבור:

  1. קראק פאי בקפה 48
  2. דלאל-הקונדיטוריה
  3. ואפל בלגי בחגיגה של בבט (אין אתר, אבל מדובר במוסד שבירושלים הייתי בת-בית בו. הבעלים עברה לתל אביב וכעת היא מכינה את הופל המעולה בתבל ואת השוקו חם שלה בנחלת יצחק, חפץ חיים 8)
  4. כנאפה לשניים ביפו-תל אביב
  5. משהו מהספיישלים באונאמי
  6. ביצת פברז'ה במול ים (ואם כבר אתם מוכנים להוציא מלאנתלפים שקל על קינוח, אני משערת שגם לכתית יש מה להציע)
  7. פאי תפוחים עם רוטב בייליז או מוס שוקולד בכוס של חצי פיינט במולי בלומס
  8. פחות או יותר כל הקינוחים בהרברט סמואל

 

מודעות פרסומת
 
8 תגובות

פורסם ע"י ב- מאי 3, 2014 ב- Uncategorized, מדריכים

 

תגים: , , ,

8 תגובות ל-“מסע בעקבות הקינוחים השווים של תל אביב

  1. idity8

    מאי 20, 2014 at 2:09 pm

    אני מתחילה להבין שיש לי פה עסק עם שוגר ג'אנקיז, הא?
    (ואחרי שלא אכלתי שנים בחגיגה של באבט, נהנתי שוב באחד מלילות חנוכה האחרון מוופל חם בלילה ירושלמי קר ב "בבט קפה" או "בבית קפה" אני לא זוכרת איך הם קוראים לזה עכשיו, עם מטפחות הראש והאוירה המיוחדת אבל אני לא בטוחה שזה שלה. זה גם לא באותו מקום. ידוע לך על זה משהו?)

     
    • zaphodit

      מאי 22, 2014 at 9:17 pm

      היי, אכן! בבט התחילה בירושלים במקום בשם "החגיגה של בבט" שקוצר ל"בבט", ואני מבינה שלפני כמה שנים העבירה את המקום הירושלמי לזכיינים ועברה בעצמה לתל אביב. היא פועלת עכשיו בנחלת יצחק וזה ממש מטופש שעדיין לא הגעתי לשם, בעיקר משום שבתור ירושלמית הייתי שורצת שם יומם ולילה.

       
  2. יעל ר.

    ספטמבר 28, 2014 at 9:19 pm

    וויי וויי וויי. מה עשית לי. בא לי לאכול את המסך עכשיו. אני רוצה גם סיור סוכר שכזה!

    בעבר היתה בהרברט סמואל עוגת גבינה עם תותים ופיסטוק שהיתה מדהימה, וגם יקרה מאוד ביחס לגודלה הזערורי, אבל עדיין נהדרת. ואם כבר שוקולד ויקר – קינוח הוולרונה במסעדת מסה. אני רוצה לחזור אליו כבר איזה שנתיים-שלוש.

    הייתי בחגיגה החדשה של בבט לפני כשנתיים, אבל עליי לומר שהוופל החביב עליי היה "הבלגי" ללא מתחרים, עד שנסגר והותיר בור עצום בלכתו. רק תדמיינו ופל בסגנון ליאז' עם חתיכות גבישי סוכר שנמסות בתוכו לקרמל, ואז מחדירים לתוכו שני מקלות של שוקולד בלגי שנמסות בתוך הבצק… רררר…

     
    • zaphodit

      ספטמבר 29, 2014 at 8:40 am

      הוי יעל, עכשיו אני צריכה ופל בלגי כזה, עכשיו!
      לא אשת עוגות גבינה אנוכי, אבל אחת מחוויות הקינוחים היותר שוות שהיו לנו EVER הייתה בהרברט סמואל. היינו שם לרגל יומולדתי והיה ליידנו שולחן אוליגרכים שעשו המון רעש ושתו יין כאילו זה מיץ משמש אורגני בחינם. כשהגענו לשלב הקינוחים התלבטנו בין שניים, בחרנו אחד והמלצרית הביאה לנו בטעות את השני. מאחר והוא כבר היה מוכן היא אמרה שזה בסדר ושנאכל אותו ותכף יגיע השני, וכפיצוי על האוליגרכים היא נתנה לנו גם קינוח שלישי. זה היה לפני 3-4 שנים, אבל אני עדיין זוכרת את הצ'ורוז המעולים, ושהיה קינוח שוקולדי דמוי חטיף כלשהו שהיה פשוט מעולה, ובאופן כללי שיכולתי למות מאושר שם ואז, או לפחות לדעת שזה מה שיקרה כדי לוותר על מנה עיקרית ולבוא רק למנה ראשונה וקינוחים. ררררר.

       
      • יעל ר.

        ספטמבר 29, 2014 at 9:39 pm

        זכור לי שגם העסקית צהריים שלהם היתה שווה. וקיבלנו קינוחים על חשבון הבית, אז בכלל (:
        אבל כולם עובדים בצהריים! אין לי עם מי ללכת לעסקיות!

         
  3. zaphodit

    ספטמבר 30, 2014 at 10:05 am

    יש להם עסקית גם בשישי בצהריים, נסי ותהני!

     
    • יעל ר.

      אוקטובר 5, 2014 at 11:32 am

      אגב, אם את אוהבת מתוק מאוד, טעמתי בשבוע שעבר את קראמבל הבננה של סוניה געצל שפירא, שהחצר שלהם פשוט נהדרת בערבים קרירים בתל אביב. שווה.
      ובכלל, אשמח להצטרף לאיזו גיחת קינוחים ומתוקים, אם את מחפשת פרטנרית, עכשיו כשלא ממש יוצא להיפגש בהופעות…

       
      • zaphodit

        אוקטובר 5, 2014 at 8:30 pm

        הוי זה נשמע נהדר!
        גם הבננות וגם לעשות איתך גיחת מתוקים. יאללה.

         

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

 
%d בלוגרים אהבו את זה: